שומרת עליך בזיכרוני כמו דמות מיתולוגית,
כמעין אידאל .
לא אשכח את הימים המעטים בהם נפגשנו
בהם להבתך אמנם לא כילתה את נשמתי,
אך זהרה לה בצבעים ססגוניים
אותם לא ראיתי לפניכן.
לצערי אני עורכת השוואות תמידיות בינך לבין העולם
ומגלה שאיש לא הגיע לקרסוליך.
הסכמת להעניק לי
ואני לא הבנתי למה
ואיך
רק עצמתי את עיניי וקיוויתי להיסחף משם עם הרוח
קלילה כנוצה
מגלה את ייחודך כל פעם מחדש,
אתה כמו קופסת הפתעות שחושפת את מתנותיה
ונותנת אותם לבאי הדרך
אתה איש העולם הגדול
ואני כמו הרוח, נושבת
ונושפת בפניך.
למרות הכל, אתה ממשיך לחייך. |
