|
עצובה ומעוצבנת על עצמה וזולתה
תריסים משפילה, נאטמת באפילה.
אזניים פוקקת
מהדקת ריסים
לקולות ממאנת
מסרבת לרחשים.
כך מתריסה
קשובה לרזים
מבפנים
שאינם נהירים.
עד יום יבוא-
תבונה בה תנגה ותמצמץ בעינה
לאהוב בעצמה
את האחרים שלה
לשלוותה. |
|
|
על החלון ישבתי
וזכרון כתבתי,
פתאום.. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.