מה שלומי?
שלומי טוב...
בעצם לא רע.
האמת, לא נפלא.
יותר כמו איום ונורא...

אבל יהיה בסדר...

או שבעצם הכל לא יהיה בסדר.
וכלום לא יעזור.
כמו מחלה ללא מזור.
אמא לרופא קבעה לי תור.
רופא זקן ידידותי ונחמד,
חורץ את דיני לחדר מרופד.
אנשים עם חלוק לבן אותי בכמוסות מאכילים.
השפעתן עליי - מקהות את חושיי.

אבל היו ימים...

ימים יפים של ילדות מלבלבת.
ובעצם, האם הייתי אי פעם מאושר?
בגן מפזז, רוקד ושר?
המורה שלחה אותי לעמוד בפינה.
ההורים הכריחוני ללמוד כלי נגינה.
חברים טיפשים, ותמיד שטחיים.

ילדותי היא סתיו ארוך וסגרירי.
ציפורים שחורות במרום דואות.
השעה מאוחרת, הספירה נעצרת,
על הגג עומד, נשען ומועד.