אולי הפעם זה אמיתי?
המבט בעיניים שלך, שניה אחת חודר ומיד מתחמק מעיניי שלי.
הצחוק הזה המתגלגל, שאני מסוגלת לקלוט מקילומטרים,
מנסה לצלול לתוכו, מקווה שהוא כולו מוקדש לי.
הצחוק והחיוך והמגע... גורמים לי לתהות...
את קוראת לי בונבון, אבל לא אני בלבד בונבון עבורך.
או אולי כן?
אני לא רוצה לשגות בהזיות, לדמיין דברים שלא קיימים,
אבל אני נסחפת לזה. אני טובה בלאבד שליטה באהבה.
"I'll never be nobody's wife"
השיר ששמענו יחד ברכבת כשנתת לי אוזניה,
ואני התמסרתי לצלילים ולעייפות, במקום להתמסר לרגע.
ואז באוטו כשנסענו לים הוא התנגן כשהעברת להילוך ראשון.
ואני מפחדת להתניע.
לא רוצה אשליות שישתלטו עלי.
רוצה להשאר יציבה על הקרקע, אבל הראש עוד שניה בעננים...

אני צריכה לדבר איתך.