[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אסף מישר
/
אוהל הדוט.קום

פרק 1 - התחלות, החלטות ומה שביניהם.


'פעם למעלה, פעם למטה' - חשבתי לעצמי בעודי לוגם משקה ובוהה
בתוכנית בוקר כל שהיא של הערוץ השני, בוהה ונותן דרור למחשבות.
אז מה יש לנו כאן עכשיו, על השולחן נמצא מכתב הפיטורין הטרי
שקיבלתי הבוקר, לחיפושית הלך הדינמו וצריך להעביר אותה טסט,
ואני נמצא בדירה ששכרנו, אני וחברתי ליז, עליה עדין אני חייב
חצי שנה שכר דירה אשר שילמתי בצ'קים דחויים.

בהחלט, ההגדרה של המצב העכשוי היא 'למטה', אבל שנתבעס, למה מי
מת? הרי עברתי מספיק מצבים ואירועים בחיי אשר לימדו אותי כי
כמו בנדנדה, 'פעם למעלה, פעם למטה', ואם עכשיו אני למטה אז מחר
אהיה למעלה! עם מחשבה אופטימית זו קמתי מהספה לשטוף את הכלים
שבכיור.

ברשותכם, אני רוצה לחזור שנתיים אחורה לרגע שבו השתחררתי
מהצבא, אותו יום נראה לי כאחד הימים המאושרים בחיי, את תקופת
הצבא אסכם במשפט 'היה ונגמר וטוב שכך!'. אז אני בחוץ, חייל
משוחרר ומה עושים? מתחילים ללמוד? אולי לעבוד? או שניסע לטייל
קצת באירופה? לבסוף החלטתי לזרום ולראות לאן אגיע, הרי לפעמים
יש מצבים בחיים אשר בהם עדיף לדחות החלטות חשובות (משהו רודף
אחריך?), החלטה נכונה תגיעה בזמן הנכון!

כעבור מספר ימים מצאתי את עצמי עובד בתחנת דלק מצחינה, כנראה
שהמינוס בבנק שבר אותי, מה לעשות, כל החיים שלנו הם מרדף ארוך
ומיגע אחר הכסף, אך צריכים אנו לזכור דבר אחד חשוב ונעלה ביחס
לכסף - הכסף הוא אמצעי ולא מטרה! צאו מנקודת הנחה כי אתמול
עבדתם בשביל הג'ינס החדש והמדליק שאתם נראים בו פשוט פצצה.

לאחר חודש עבודה בתחנת דלק החלטתי שזה לא בשבילי, העבודה הזו,
והחלטתי להפעיל קצת ויטמין P לאיתור עבודה נוחה יותר. לעולם אל
תצפו שהדברים פשוט יסתדרו מאליהם (למרות שיש הפתעות בחיים), אם
מצבכם עגום עשו כל מה שביכולתכם לשנותו, כמובן בגבול הטעם
הטוב.

אז דוד שלי (הויטמין P) סידר לי עבודה במלון כ-קב"ט, הוא הכיר
את האחראי שם. וכך מעבודה כמתדלק בתחנת דלק עברתי לעבודה
כ-קב"ט, לא שזה קפיצת מדרגה באיכות החיים וקבלת רכב צמוד
מהעבודה, אבל כל שיפור לטובה במצב הוא שיפור אותו נקבל בברכה.

וכך העברתי מספר חודשים כ-קב"ט, מנסה להנעים לי ולשאר העובדים
את זמן העבודה.

בזמן זה ניסיתי גם להתקבל ללימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל למרות
שידעתי כי הסיכוי שלי להתקבל הם נמוכים ביותר, מי יודע? אולי
אצליח להתקבל, אבל לא, לא התקבלתי, אז מה עושים? ממשיכים הלאה,
החיים מלאים מבחנים וניסיונות מכל הסוגים והמינים ואם נתעכב
בכישלון של מבחן אחד הרי שזה רק יגרום לדחיית ההצלחה של מבחן
אחר!

יום אחד קורא לי מנכ"ל המלון שבו עבדתי לשיחה, מייד מתרוצצות
לי מחשבות בראש, מה הוא רוצה? אולי לפטר אותי (פסימי הא..)?
אולי לבשר לי כי הוחלט להעניק לי את פרס עובד השנה? טוב, יש רק
דרך אחת לברר זאת, הקשתי על דלתו ונכנסתי. להפתעתי גם האחראי
שלי היה שם, פניתי למנכ"ל - 'קראת לי?'
-
'כן,' הוא ענה, 'שמעתי שאתה מוכשר ויודע לצייר, זה נכון?'
-
עניתי בחיוב והוא המשיך..
-
'בחנייה נמצא מיכל מים גדול וחשבתי, אולי אתה מעוניין לצייר
עליו את לוגו המלון?'
-
חשבתי לעצמי מספר שניות: זה הוא מיכל ענק, גובהו 6 מטרים
ובחיים שלי לא עשיתי עבודה כזו גדולה, ועניתי - 'כן!, אשמח
לצייר עליו את לוגו המלון'
-
'טוב אז סגרנו!', הוא ענה, 'אני אעדכן אותך בהמשך באמצעות
האחראי שלך.'
-
'תודה רבה', עניתי ויצאתי מהחדר.

האם לקחתי על עצמי עבודה גדולה מדי? אם לא אנסה לבצע אותה
בחיים לא אדע אם העבודה גדולה עלי!

לקראת סוף המשמרת באותו יום חשבתי על השתלשלות האירועים...

- אם לא הייתי מנסה להתקבל לבצלאל, האחראי שלי לא היה יודע כי
אני יודע לצייר (ביקשתי ממנו מספר ימי חופש לבחינות הקבלה).

- אם האחראי שלי לא היה יודע כי אני יודע לצייר הוא לא היה
מספר זאת למנכ"ל המלון, בזמן שזה התייעץ עמו מה לעשות עם מיכל
המים הנמצא החניה.

- ואם מנכ"ל המלון לא היה יודע כי אני יודע לצייר הוא לא היה
מציע לי את העבודה.

לסיכומו של עניין, אמנם לא התקבלתי לבצלאל אך בעקבות ניסיוני
להתקבל הוצע לי פרוייקט זה הטומן בחובו מספר בונוסים קטנים
כגון -
תוספת שכר על העבודה
מספר ימי חופש כ-קב"ט
ובעיקר - הציור שלי יתנוסס לו בגאווה במרכז המלון.

האמת, הסיבה לאושרי ברגע זה הינה הבונוס השלישי, מה רע בקצת
אגו? למעשה, איך נפריד עצמנו מיתר האוכלוסייה ונהיה
אינדיוידואליים אם לא במעשים כאלו?

טוב, אז כישלון של דבר אחד הוביל להצלחה של דבר אחר - גורל?
אני לא יודע, צירוף מקרים? אולי, רצון האל? ......נו, מה עוד?
אבל דבר אחד בטוח, זה הוא עוד שיעור מעניין ומרתק בקורס
החיים!

לסיכום הפרק -

יש מצבים בחיים בהם אנו חייבים לקבל החלטות, בין אם החלטות של
הדקה ה-90 ובין אם החלטות אשר דחינו זמן רב למועד המתאים,
בסופו של דבר אנו הם אלה הצריכים להחליט, וטוב שכך.

נכון, לפעמים נדמה כי ההחלטה שקבענו הינה מוטעית ולא נכונה,
אבל חשוב לזכור כי למדים אנו מטעויות ולפעמים כשנדמה כי ההחלטה
שקבענו הינה מוטעית, אותה החלטה מתגלה כהצלחה מסחררת.


ההמשך יבוא....(כמובן בהתאם לביקוש)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השור אולי
איטי..
אבל לאדמה יש
הרבה סבלנות.



שיבולת בשדה


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/10/01 9:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסף מישר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה