דנה מרידור / ניו-יורק (3.9.1999) |
כשהקיץ בעיצומו,
הולכת ברחוב משוחחת עם חברה על ניו יורק.
ורק אני נמצאת וחולמת על מקומות רחוקים
ומהחלונות שומעים זוגות קוראים באנחת הליל.
וכששומעים את קריאותיהם לירח
מכל כך הרבה חלונות,
זה כבר לא נשמע כמו אהבה,
זה נשמע כמו אורגיה חולנית.
או, אז גיליתי, שארבע לפנות בוקר
זו השעה שזרים משחקים בנדודי שינה
ומזעזעים את המוזרים המהלכים
בשעה כזו לא שפויה ברחוב,
ומשוחחים על ניו יורק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|