עמנואל, קוראים לה ככה והיא לא זונה.
היא לא ידעה מה פתאום קרה לה.
היא שקעה בים, עינייה נישאות מעלה, עצומות, סנטרה זקוף,
שיערה השחור נראה כשל הדמויות המצוירות בסרטים, ככה, במים.
מרפקיה מכופפים כלפיי מעלה וכפות ידיה הקטנות הותירו אחריהן
שובל של בועות אוויר קטנות.
היא לבשה שמלה. למה דווקא סגול? סגול יפה.
היא נשמה את המים לאפה הסולד,
ופיה היה סגלגל חיוור.
פניה, צבען כצבע השמיים ביום ממש מיוחד... תכלכל.
היא נשמה את המים, למרות שידעה כי היא איננה בת ים,
ובטח לא דולפין.
היא נשמה ולא מתה,
היא הייתה מאוהבת.