ניסן עדי / יציאה |
מקיאה את כל הארס, את כל המוגלה, הזוהמה.
שטיפטפו ארוכות עמוק אל תוך חדרי ליבי
ויצרו חדר אחד, גדול, חשוך וריק.
בגוף שגם ככה כואב ותשוש
והכל מבעבע, מאיים להתפוצץ
מתפרץ לאט לאט ובנחישות מעל לפני השטח
ואני חסרת אונים מביטה שוב במראה
ומקיאה, ומקיאה...
ורק היא עדיין לא יוצאת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|