פאפא לימה / פרי הדימיון |
העיניים, החיוך והשפתיים שראיתי אתמול
ללא ספק לא היו פרי הדימיון
אני נופל
כשאת מחייכת חיוך מתוק
לא מתרגל
לעונג שפתאום מתחיל לחנוק
ואני אני כולי ערגה
געגוע שלא נכבה
רק מתעצם כמו הלהבה
עכשיו לבד במיטה
ואולי מתוך השלהבת
תתגנבי לתוכי
תשלפי את החרב המוכרת
ואותי תדקרי
או אולי
תרפאי את השריטות
שדיממו מאחרות
שוכב במיטה לא מצליח לישון
אפך הנעים ושערך שליטפתי אתמול
לא היו פרי הדימיון
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|