הוא ישב ליד הטלפון וליטף את החתול
כבר מחשיך הוא חשב, כשהסתכל אל החלון
הקטן, המרוחק.
ראשו רץ ועובר בקדחתנות בין מהלך סרק אחד למשנהו:
יש אנשים בחוץ, בחוץ עוד זוהר
אני כבר עייף. חשוך פה ומשעמם
הייתי הולך לישון עכשיו
אבל
אז אתעורר בלילה, וכמו עכשיו לא אעשה כלום
לא יהיה לי את התירוץ של שעות היום לשבת ער גם אם בחוסר מעש.
אפילו לא תהיה טלויזיה לבהות בה
לא יהיו אנשים בחוץ שאוכל לקנא בהם
רק תעוב עצמי
רק ריקנות אפלה
מחכה
שיבוא כבר הסרטן ויצבוט אותי כדי שאתעורר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.