מצד אחד, מומחים יאמרו, סימן איום הוא מונולוג מול הסרעפת.
מונולוג, שכן, אין כאן הידברות: יודע אני  שהיא שומעת אותי,
אבל אין את אלמנט ההדדיות. היא לא מראה סימנים של תגובה
עניינית, רק מתכווצת פה ושם. נאמר, דיאלוג עם הכבד יכול להתקבל
על הדעת, אם נניח, נמצא אתה בעיצומו של הבוקר שאחרי הלילה
שלפני, ואתה מנסה לשכנע את הכבד בכל כוחך שלא כנגדו פעלת,
אדרבא, אתה מאוד מעריך את פעולת הסינון שהוא עושה, זהו המוח
שאתה מנסה לחנך, או לפחות להתחמק לזמן מסוים מפעולתו המרעילה.
אולם, אין הכבד מענייננו. כבודו במקומו מונח, ואני אכן מעריך
מאוד את פעולת הסינון הנפלאה שהוא עושה, אך המומחים ממשיכים
לטעון, ואותם לא ניתן לשבש באמצעות מתאנול. מליון פעמים אמרו
לי שמומחים זה דבר אחד וסינאפסות זה דבר אחד לגמרי, ואני עדיין
מסרב למצוא את הקשר.
ובכן, מאחר ולא הצלחתי לשבש את המומחים, ואף לא את התכווצות
הסרעפת, אני חוזר לפתית היחיד שהתחיל את כל הכדור המאיים הזה:
הסרעפת. לכאורה, השריר שמפריד בין מערכת הדם והנשימה למערכת
העיכול ואמור ליצור דמוי התקף-לב לאנשים זקנים ומיואשים
שמחפשים סיבות להאמין שהם עומדים למות. במחשבה שניה, הבה נתעכב
רגע על התפקוד הרפואי המדויק, לכאורה כמובן, של הסרעפת:
"כשהסרעפת מתכווצת, חלל בית החזה מתרחב והלחץ בתוכו יורד.
אוויר זורם אל הריאות כדי להשוות את הלחצים. כשהסרעפת מתרפה,
חלל בית החזה מתכווץ והלחץ עולה, וכך נדחף האויר אל מחוץ
לריאות" [מתוך מרק - המדריך הרפואי השלם, זמורה ביתן, 2002].
הקורא התמים עשוי לשאול את עצמו למה לעזאזל אני מביא ציטוטים
ממרק בחיבור שהוא בהגדרה שרשרת נאדים של המוח שלי (זאת בהנחה,
כמובן, שאי פעם מזלו הרע של תמים כלשהו יביא אותו לקרוא שרשרת
נאדים מכובדת זאת). ובכן: א. זה מעשיר. ב. את סעיף ג' אין בשום
פנים ואופן לקרוא לבד, יש לתת אותו למישהו אחד שייזעק אותו
בקול קרוע, אחרת כל האפקט יתחרבן. ג. למה אף אחד לא אמר לי
כשחתמתי על הסרעפת שלי שהיא הולכת להתכווץ בלי קשר לשימוש
המכני שלה בכל פעם שאזכר כמה הייתי מטומטם??? מה כבר ביקשתי?
שתסלח לעצמך, שתעבור הלאה? שחמישה חדשים יגרמו לך, כמו כל בן
אדם סטנדרטי, להוציא אותה מהראש שלך?? או שלפחות תדרדר לתהום
תחתית, תראה את האור לכמה שניות, תראה את החורים שהאור השאיר
לך בזרוע לכמה שנים, תאבד משמעות לחייך, תרצה למות, תרצה
לחיות, תשתקם, תהפוך להיות בן אדם חדש, ותוכל להסתכל על העבר
בחיוך של מישהו שעשה משהו רע עם החיים שלו, ויכול להיות גאה על
כך??
אבל לא, אתה תמשיך, כמו איזה טמבל, לחיות את המציאות האפורה
שלך, מרחם על עצמך קצת, בשביל הספורט, ומנהל מונולוגים ארוכים
מול הסרעפת שלך.
ובכן, המומחים צודקים.