היא חולמת בלילות רבים את אותו החלום:
חורף, תחנת רכבת וקרון מלא עד חצי.
היא מתיישבת בפינה ומוציאה רומן
כאילו שמתחבאת בערפילו של הספר

לשניה הרימה את עינה
וראתה את ניצוצות האש למול עינייה
והוא יושב ממולה
ובשקט בשקט מחייך לכיוונה
היא מחייכת אליו מכל הלב,
אך הלב לוחש שוב פעם "לא"

אבל למה לה כל זאת,
גם ככה יש לה הרבה צרות בחיים
ועדיף שהלב יהיה פנוי מאהבה

אבל הציפורים עפות כמו השנים
ולהם לא נועד להיפגש
אבל למה כל זה הלך לעד
למה או למה...

איך כל זה קרה
אף אחד לא יוכל להסביר.
רבות הפגישות היו בחייה
אבל הכל לשווא

היא עכשיו הבינה
כשראתה את החלום ההוא שוב
שכנראה היה זה הוא...