|
נמאס לי לבכות כבר
כל יום מישהו חדש
ואולי ישן
ואולי זה סיוט
ואולי רק הזמן
ישטוף את הדמעות מכאן
הם הופכים למספרים
ואני רואה אותם
ואולי זוכרת
ואולי עדיף לשכוח
ואולי אני בוחרת
לבחור בחיים
אני שואלת למה
ואיש לא עונה
ואולי המלאך
אולי הוא טעה
ואולי הוא שכח
שיש גבולות
תמיד יש גבולות |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.