עשרים אלף דקות עברו מאז שעזבת
ואני עדיין סופרת
יש עשרים אלף סיבות להפסיק נשימותיי
אבל אני פה עדיין נושמת
מחכה שתבואי ותראי לי עולם טוב יותר
ואת לא כאן.
כמה שצבעים יכולים פתאום להשתנות
אפילו הגשם לא משמח אותי יותר
ולמה תמונתך עדיין על הקיר?!
אני מעדיפה לא להתמודד עם זה עכשיו...
במקום זה אני אעוף בחלל ואעצום את עיניי
נשמע כמו סרט קומי על חיי
אבל אני מחוץ לריבוע החשמלי
התאורה פה לא משהו
וקצב המוזיקה גובל ברעש מחריש אוזניים
זו המציאות שלי
מוזר כמה אנו חזקים כשהעולם מחייך אלינו
אבל כמה קטנים אנחנו
כשאהבה נגמרת.