יצאתי מהשיעור... לא יכולתי יותר.
אני מביטה אל החלון שממנו אתה קפצת ולא מבינה.
איך יש לך את האומץ לקפוץ ולא להתמודד עם הבעיות?
איך אתה מסוגל לגרום לי לבכות, כשכל מה שעשית הצחיק אותי?
אני מסתכלת מבעד לחלון... רואה את הנוף האחרון שראית אתה.
קשה לי להיכנס מבעד לשער בית הספר, השער שבו אתה עברת.
ללכת במסדרונות בית הספר... במסדרון שבו אתה הלכת.
אני לא מסוגלת לעבור במסדרון.
כל פעם שאני באזור, אני מדמיינת אותך עולה על כסא.
כל כך נחוש בדעתך לשים להכול סוף, לסיים הכול בקפיצה אחת שתשנה
את כולנו.
אני מגיעה אליך הביתה ולא מבינה, איך אני שם ואתה לא?
יש שם כמות ענקית של אנשים... ואני מנסה בכל כוחי להבחין
בפרצופך, ואני לא רואה.
היכן אתה? למה אתה לא יושב עם כולם וצוחק עלינו?
למה הם כולם בוכים? זה הרי בטוח עוד אחד מהתכסיסים שאהבת
לעשות...
אני מחכה לרגע שבו תקפוץ ותגיד "זו היתה הבדיחה הכי טובה
שעשיתי בחיים! והאמנתם".
ואז כולנו נרביץ לך ונצעק עליך, ואתה רק תצחק... תצחק...
מסביבי ישנם אנשים שדואגים לי, ואני להם.
מחזקים אותי, ואני אותם.
אבל זה לא מפסיק, שחר, זה לא מספיק.
אני צריכה שאתה תבוא ותגיד לי שיהיה טוב.
שתראה לי, שלך טוב...
שאתה במקום יפה, עם אנשים נחמדים וכל מה שאתה צריך.
אני רוצה לדעת שהכול בסדר איתך... שאתה לא עצוב, שמח.
אני לא מאמינה שאתה, שחר, תעשה כזה דבר.
לא מתאים לך... אתה היית צוחק על אחד כזה אחר כך... גורם
לכולנו להשתחרר קצת.
מי יעשה את זה במקומך עכשיו?
מי יוכל אי-פעם להתקרב למה שהיית?
אף אחד.
אתה יחיד ומיוחד.
ותחסר להמוני אנשים, שחר.
שחף אוהבת אותך, אתה יודע את זה? היא אוהבת אותך.
אבל פגעת בה, שחר. עשית דבר קשה ואתה לא יכול לצפות שהכול
יעלם.
גם אמא שלך אישה חזקה מאוד.
עם כל מה שעברתם, היא אוהבת אותך - ואין דבר יותר נורא,
מאשר אמא המאבדת את בנה.
זה לא הוגן, שחר. זה לא נכון.
זה לא צודק לפזר את כאבך בין כולם בצורה הזאת...
בשמחה הייתי לוקחת על עצמי חלק מהנטל שלך.
אם רק הייתי יודעת, הייתי מראה לך עד כמה אכפת לי.
אם רק הייתי יודעת, הייתי מספרת לכולם ועכשיו היית מצחיק אותי
במקום לשמוע אותי בוכה.
ואני יודעת שאתה שומע.
אני יודעת שאתה רואה - אז שים לב כמה אנשים בוכים לך.
רק ראה לכמה אנשים כואב בגללך.
הלב נשבר למראה הר הפרחים בלוויה שלך, וקול הבכי הקורע של
האוהבים אותך.
שחר, היית ותמיד תהיה מקור הצחוק של כולם.
הפרח בשדה הקוצים, קרן השמש ביום סגריר.
אני אזכור אותך לעד, ולנצח אשמע את צחוקך הטיפשי.
יום יום אראה אותך מחייך אליי, מראה לי שאתה עוד כאן.
יום יום, כשאשא עיניי אל עבר השחר...