הילדה שבמראה / תפנית |
ומה שיכולתי להיות
עברו לידי כסתם מחשבות,
וצלי החיוור שרעד בפינה
קיבל קצת ביטחון ועזב את הקיר
לרגע נדמה שהוא לא כזה שביר.
שיקרתי כשחייכתי, ועיניי עצבו
כשחיוך מהסס נתגלה כמאמץ,
עדיף כבר לא לזייף עוד אחד מאולץ.
קצת פחדתי להודות שצדקה
כשאמרה שיותר כדאי לחוות
את הרגעים האמיתיים, כשעיניי שמחות.
"פסימיות זה פסה", כך אמרה
מפתיע איך משפט שנשלף בכזו קלות
הצליח לעורר בי תפנית והתרגשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|