קמתי בבוקר, שמש צהובה,
לבשתי שמלה שעל גופי ממש חייכה.
הלכתי לשירותים , שטפתי פנים,
אך לפתע שמתי לב שיש לי קמטים.
מייד מלאתי במייק אפ את כל הפרצוף,
אך שמתי לב שאחי הבכור לקח לי ת'אודם-חצוף.
לאחר שעה קלה, עם  הרבה בזבוז של כח,
הייתי מוכנה לצאת החוצה ואת היום לפתוח.
אנשים החמיאו, חלק נעצו מבטים,
עד שקלטתי שלא עשיתי ריסים,
מייד ת'ערכה הנישאת מהתיק הוצאתי,
אך בטעות נגעתי במצית של מישהו ונכוויתי.
וזאת המסקנה שלי, מסקנה מהלב,
איפור זה חשוב, ומי שלא מתאפר בבוקר נכווה, וזה כואב...

חמשיר זה מוקדש לכל האיפור אשר קיים בעולם,
ולמרות שאני בן זכר ואפילו בכור, [ולא, אין לי נטיות הומאיות]
הרגשתי ת'צורך להודות לאיפור על כך שחסך מאיתנו הבנים מראות
נוראיים...
[הכל בזכות desert rose]