לילה תמידי,
ליל ערפילי.
לילה ארוך,
לילה בלי סוף.
אינסופי...

חיה לילה!
חיה!
היא אוהבת אותך
ושונאת את אורו של היום.
חיה לילה,
היה לה לאהוב,
היה לה למושא.

אני מכירה הרבה אנשים,
חיות,
משפחות,
מכרים...
כולם אוהבים אותך לילה!

אני יודעת הרבה דברים לילה,
הרבה אהבות,
הרבה חברים,
הרבה נשיקות,
הרבה הצלחות...
כולם שלך לילה!

מורכב מערפל,
ולא רואה כלום.
בתוכו,
או סביבו...
כל כך הרבה כאב לך...
אחד קטן מדי...
מרגיש בודד למרות כל האהבה...
עצוב כל כך למרות כל השמחה...
ונמאס לך,
ולא נאשים אותך...
פרח שכמוך...

לילה, הוא הזמין את האור...
אור היום או האלוהים,
וזה כבר לא היה משנה לו מי מהם יגיע.
מישהו שיבהיר לו מה קורה לו.
כל כך קטן...
והאור הפציע ופצע אותך קשה מדי,
כואב מדי...
אבל זה מה שרצית...
לא התחרטת נכון?
השארת לנו כל כך הרבה כאב...

אתה פרח, שחר, פרח שקטף את עצמו... פרח שהחליט להישאר ניצן
לעד... פרח שהשאיר מאחוריו את האדמה התומכת שלו פצועה ומדממת,
וגבעוליו ושורשיו ועלעליו מתאבלים עליו... השארת לנו עצב ברמות
לא ניתנות לתיאור ורק שממה נשארה פה עם עזיבתך... ודם קרוש
מפצעי שחר קטנים... שחר מדהים אחד שעזב אותנו בלי שהיינו
מוכנים לכך, בלי שהסכמנו, בלי שרצינו... רצינו אותך פה איתנו,
שלנו, חבר, איש...
דאגת לזה, וגם בלי שהיית עושה את זה - לא נשכח אותך! היית אחד
מיוחד במינו! אין ולא יהיו יותר כמוך!
ואם רק היית יודע כמה אהבו אותך... אם רק היית יודע כמה עוד
חושבים עליך, כל יום, כל שניה, כל רגע... ואיך זה שפרח יפה
כמוך עושה דבר כזה... וכמו שכתבת, שחר - "למה?"