אני לא יודעת מה המילה ירח עושה לכם, לחלקכם היא תזכיר שיר
אהוב, נשיקה ראשונה, קסם כלשהו. המילה ירח עושה לי משהו אחר
לגמרי. אני מבינה את העולם בדרכי שלי, לא כולם רואים דברים
כמוני, אני גאה להגיד שבזה אני מיוחדת. ואני די בטוחה שמעט מאד
אנשים חשבו על הירח כמו שאני מבינה אותו. אולי אתם לא שמתם לב
אבל למעשה הירח זה הדבר היציב היחידי בעולם הזה, אנשים הולכים
ובאים, השמש נעלמת לצד השני של כדור הארץ לחצי יום, אש דועכת
וכמותה אהבה, כסף ותכונות אופי והירח- הוא נשאר תלוי שם, בין
שמים וארץ, בתנאי ראות טובים אפשר לראות אותו גם ביום, כי הוא
תמיד שם.
ומה עם הכוכבים? הם למעשה שרידי פלאנטות אחרות, רק אור שמגיע
אלינו ממיליוני שנות אור, משהו ממש לא מוחשי. ואלה שהם מוחשים,
מחוץ לטווח ראיתנו כך שרוב האנשים יכולים להגיד שאם הם לא
רואים אותם מבחינתם הם יכולים גם לא להתקיים.
בשבילי זה די טראגי לחשוב שיש לנו המון בעולם, ואני לא מדברת
על דברים חומריים, יש לנו אהבה ושנאה ואחים והורים וילדים
והדבר היחידי שבאמת נמצא שם כל הזמן הוא הירח ולצערנו הוא לא
של אף אחד. למעשה הוא הדבר היחידי שמבחינתי מחר ישאר במקומו
ולא יחסר ממנו כלום.
אני גם סקפטית לגבי הנחיתה על הירח ב- 1969 יש הרבה מיתוסים
לגבי אותה נחיתה היסטורית, כבר שמעתי תיאוריות שלמות על זה
שהאמריקאים המציאו את הנחיתה כדי להשיג את הרוסים, אבל אני
סוטה מהנושא. אם נחשוב על זה הירח בשבילנו הוא עדיין משהו לא
מושג, אני תוהה אם הוא יהיה מושג אי פעם.
הירח, הלווין הזה הוא נספח כדור הארץ, כדור שרבות האגדות עליו
שעמים שלמים סוגדים לו, שכל מערכת החודשים והשנים שלנו בנויה
על פיו ומעניין שאף אחד לא שם לב לזה שמכל העולם המשתנה הזה
שלנו הירח היה ויהיה אותו הדבר לנצח, קבוע שם למעלה לא של אף
אחד.
ובשבילי היתה תקופה שהייתי יוצאת כל יום בערב לטיול עם הכלבה
ולא נרגעת עד שהייתי מוצאת את הירח, כי זה הדבר היחידי שקבוע.