קווים של עשן נטו במלוכסן.
אולי בגלל הרוח.
מעלה מעלה, מתערפלים בשלל צורות ואט אט נעלמים.
חודרים לפיסות האוזון הבודדות שעוד נותרו באטמוספירה ועושים
בהן שמות.
שאיפה ארוכה. רגע. עדיין לא. עוד קצת...
נשיפה ארוכה.
מבט עולה מעלה מעלה. תוהה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע.
ממשיך לעלות. זווית של 90 מעלות.
אין יותר למעלה מזה.
מתייאש וחוזר למצב הטבעי.
שאיפה ארוכה. עוד כמה שניות...
כמו דרקון יורק אש הוא יוצא מכל הכיוונים. מזל שאין קשר בין
הפה לאוזניים...
רגיעה.
ילדה קטנה עוברת כמה קומות מתחתיי ברחוב. עם שתי קוקיות חמודות
היא מקפצת לה לעבר המכולת.
מכה קטנה לסיגריה, ועוד קבוצה חרוכה של עלים ונייר נופלת מטה,
לרחוב.
עוד שאיפה. הפעם לא כל כך גדולה.
גם הנשיפה לא הייתה בדיוק במקום.
לא נורא, אולי נצליח יותר בשאיפה הבאה.
קווים של עשן נוטים במלוכסן וילדה קטנה עם שתי קוקיות חמודות
הולכת לאט ובזהירות עם שקית ניילון לבנה (רק שלא תישבר אף
ביצה).
יש לה מבט רציני בעיניים. גם הוא תוהה עד כמה רחוק הוא יכול
להגיע. היא נעצרת ומסתכלת מעלה.
עוד טיפה למעלה. עוד קצת.
זווית של 90 מעלות. אין יותר למעלה מזה.
מבטה מתייאש וחוזר למדרכה.
שאיפה ארוכה ושיעול קטן של עשן שנכנס למקום הלא נכון.
ככה זה עם עשן.
קווים של עשן ימשיכו לרחף באוויר (במלוכסן או בזיגזג, תלוי
במזג האוויר).
ילדה קטנה עם שתי קוקיות חמודות תהפך לילדה גדולה עם ניטים
בצוואר וסיגריה ביד. מבטה יתהה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע.
שאיפה ארוכה מפה קטן של ילדה גדולה, ובדיוק בזמן הנכון נשיפה
ארוכה. ככה זה - ילדים קטנים לומדים מהר...