קטפוני עשבים שוטים בשעת לילה דומיה
גופי התכסה זיעה וקרקפתי החלה נוזלת
הייתי לאבי עם כל הצינורות ומכשירי המדדים
וחרקים קטנים ניסו שוב לטורפני

מה היה לי שעת לילה צלולה
עשן כחול של סיגריה התנפנף כהבל מעל פי
רוחות חמות כיסו את סודי משקפי פלדה
נדמיתי כרחוק כל כך שלא נותרה תקווה

ונערתי מעינה נטפה דמעה אבודה
בשכבי מופשל שרוולים לא ידעתי לנחם אותה
חללים נקוו באוויר שבתוך חיבוקיי
נקבים הפכו לבורות של ממש ולא הייתי חש

אז הכנתי משקה חזק דיו של וודקה צוננה
ולגמתי כשגופי רכון למחצה מתחת לשמיכה
לא ידעתי בדיוק מה נעלם רק סגריריות הופיעה לאורך הריסים
נטלתי לגימת אוויר ויצאתי לשוטט בין המתרסים

כמו לוחם פצוע זב דם מופיע כשהמלחמה כבר נגמרה
עיניים שידעו אובדן גדול מביטות בזריחה ללא תקווה
מהלך מקרטע ברחובות בין הבתים המוארים
רגליו כבדות פניו לקראת האלוהים

רוח חמה תייסרו שבעתיים
פניו אדומות כפני הלום ביין
נחיריו פתוחות קמוצות בחוסר חן כזה
מי שייתן לו בית ודאי עוד יתבזה.