טל רוט / הספד האהבה |
את הספד האהבה.
מין כיווץ שלא בוטח,
גם לא בי, גם לא בך.
כפיתה לופתת את עורפי,
עם סוד שלא נגמר,
רק ירח מהבהב אור-
מזכיר שיש מחר.
ואתה?
נשבר או לא נשבר?
נשמר אתמול עבר
נפטר הופך לזר - לא נשאר!
לא הודפת - רק עוקפת
את הספד האהבה.
שיר של גשם ושמיים,
שהאדמה קלטה.
ציפורניים ארוכות,
לאש חודרת להבה,
וניגון נוסף מזכיר...
שאין אני ואין אתה.
כי אתה:
נסתר ושוב נסער,
על שארית עפר,
נשאר עוד למחר...
קדיש... (נגמר)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|