תוך כדי שתיקה
את אומרת המון
דמעה מוסיפה
נקודה למשפט אחרון
ומבט בעיניים עושה הגייה
וצרחה אחת או שתיים
שמוסיפות כאב לפסקה.
הסיפור מסתבך
אני רואה רק ת'גב
קורא בך פרק נוסף
כל נקודת חן
סיפרה אכזבה
מתעדכן
בנקודה חדשה
שמתהווה
היא מתעלמת
מתפשטת
נשכבת על המיטה
בעיניים בוחנות
אני קורא סיפור אהבה
את הצלקת הזו
אני זוכר מהיום של הקולנוע
את הצלקת בירך
אני זוכר מהיום של התמונה
את הצלקת בליבה
אני שוכח תמיד
אבל העור החלק שלה מזכיר לי אותה
מבלי שתגיד.
היא מלטפת לי את
הפנים
וסוטרת,
בעצם מספרת;
את אותו היום עם
הדמעות
הדם
והכריכה, העבה
לספר שהיא כתבה.
היא מתקפלת
מצטמררת
נעטפת בשמיכה
בעיניים בוחנות
אני קורא את הטרגדיה שלה.
תוך כדי נשימה
את נחנקת לזמן
חלום שמבריח
שפתיים עם חיוך קטן
וזיעה על חזה
מושך אל הסוף
והתעוררות מפתיעה
מבקשת מחילה
כותבת מילים אחרונות
בסיפור שלה
היא מסתכלת עליי
בשיער רטוב
הסוף הזה לא טוב |
