היה בה משהו שונה
אולי כל רגשי הסלידה שהרגשתי כלפיה בתחילה עשו לי משהו. "המשהו
הזה" היה בטח הרצון ללמוד, הרי בתחילה ראיתי אותה "כאויב
הגדול" ותמיד יש רצון וצורך ללמוד מהאויב.
היה בה משהו שונה.
מאיים וכובש בו בזמן, בזמן ששמעת אותה צועקת היית יכול לשמוע
את דברי ההטפה וההסבר שלה וגם להסתכל לה בעיניים שהיו בצבע
כחול בוהק ולראות משו שונה.
השעות הפכו לימים הימים לחודשים וחודשים לשנה, שנתיים אם נהיה
מדויקים.
במשך התקופה ממושכת הזו היו עליות ומשברים. היו רגעים שאמרתי
לעצמי שהנה התחילה תקופה חדשה בחיים והנה הכל יהיה בסדר בהמשך.
אבל אז באו דברים גרועים אף יותר. במקביל התחלתי להבין כמה
תובנות נפשיות שהתפתחו לי בחיים והגעתי למסקנה שאולי הגורם
העיקרי שבגללו החלטתי לעקוב, להמשך, לראות אותה היה בכלל
שונה.
עדיין היה בה משהו שונה.
היא עזבה את תפקידה ולקראת הסוף היא החלה להפתח כאילו הייתה
פרח שקם משינת הלילה הארוכה שלו.גילתי בה דברים שלא ראיתי
קודם.
הרצון לראות עוד דברים בנפש הזו שסקרנה אותי כבר במשך תקופה
דיי ארוכה גבר, לפעמים במוחי עלו רעיונות אבל הם נמחקו מהר
מאוד
הרי אסור לחשוב מחשבות מלוכלכות כאלו באמצע "מחקר".
מאז  הספקתי לראות אותה כמה וכמה פעמים והפגישות הקצרות האלו
תמשכנה לפחות לעוד תקופה של כמה חודשים,הפריחה שהיתה לה
והשינוי שהיא  עברה גרמו לי לחפש אותה יותר או יותר נכון את
המשמעות שלה, של הנפש שלה.
או שבעצם בתקופה קודמת שהכרתי אותה היא הייתה עטופה במסכה?
עדיין יש בה משהו שונה.