|
במזוודה ארזתי את כל
שבילי חיי ואת כל משעוליי
את הערבות הבוכיות, המחבקות
בחולשה את שורשיהם הרופפים
את שבילי החצץ החצופים והפוצעים
את השושנים ושדות הקוצים ארזתי
בתוך פקעת זיכרונות אחת אשר
נעלתי מפני העולם ולבסוף שחררתי
בכאב של יולדות שיר לעולם, שיר
זיכרונותיי |
|
|
חשבתי על זה
והגעתי להרבה
מסקנות שונות.
א. עצים תמיד
צומחים.
ב. נירוונה הם
להקה טובה.
ג. אין שומדבר
מעניין
בטלויזיה.
ד. במה חדשה זה
כמו אופיום
להמונים.
ה. יש פה אנשים
עם שם יותר מוזר
משלי.
ו. אתם אפפעם לא
תפרסמו שום
סלוגן שאני
מציעה!
אתם שונאים
אותי!
אני שונאת
אותכם!
כולם שונאים את
כולם!
תגובת מערכת: אז
זהו, שלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.