נולדת לתקופה הכי קשה בחיי תקופה של אי ודאות, של התכנסות
בעצמי ונסיון לאגור כוחות בשביל לנסוק מעלה, כי המקום שבו
הייתי היתה תהום, תהום עמוקה ואתה, היית תינוק כל כך מתחשב, כל
כך מבין, כאילו והרגשת שאני זקוקה לשקט.
כמו כל תינוק, הוצאת שיניים, זחלת, למדת ללכת, רק כשהתחלת לדבר
הבנתי שיש בעיה ואני, כמו כל אמא שמריחה סכנה נכנסתי ישר
לפעולה. רופא המשפחה התייחס בביטול לדברי "מי הרופא את או
אני? " הוא שאל בזלזול ואני שלא ויתרתי, המשכתי לרופא הילדים
שלך הוא גילה מעט הבנה והפנה אותך לאיבחון. הזמן עבר, אתה
מכיר מה זה בירוקרטיה במדינה? בעצם, אתה לא, אבל תהיה לך
הזדמנות.
כשנקראנו לקבל את התשובה הרגשתי איך נוחתת עלי המהלומה "הוא
ילד מיוחד" היא אמרה "הוא ילד מאד אינטלגנטי אבל יש לו בעיה,
לכן רצוי שיתחיל לקבל טיפולים וילך לגן של ילדים מיוחדים"
ואני, לא עצמתי עין כל אותו הלילה ועוד לילות רבים אחריו ואם
לי היה קשה לאבא שלך היה קשה שבעתיים, אני חושבת שזה נבע מן
העובדה שכולם אומרים שאתה העתק מדויק שלו. אתה חייב להבין,
לאנשים קשה לקבל את העובדה שמשהו אצלם בשלמות המשפחתית לא
מסתדר, חריג, שונה. לפעמים, נוח להם וקל להפוך לבת יענה, לא
לכולם יש את הכוחות להתמודד עם בעיה.
השלמות המשפחתית שגם כך כבר היתה תלויה על בלימה - קרסה. אבא
ואני התגרשנו אבל חשוב לי שתדע כי לא אתה היית הסיבה. לאבא היה
קשה להכיר בבעיה אבל הוא אוהב אותך בדרכו שלו.
אני, שנותרתי לבד, השקעתי בך את כל הזמן שהיה לי. קראנו ביחד
ספרים, יצאנו להמון טיולים,
זוכר איך חפרת עם הידיים כל פעם שנתקלת בקן של נמלים? היה חשוב
לך כל כך לדעת בדיוק איך הם חיים שם למטה, בתוך האדמה .
איך הזזנו את השולחן בסלון והפכנו את השטיח לדיונה של חול?
איך היית סופרמן שבא להציל אותי מתוך טירה בוערת?
אבל למה אני בכלל כותבת לך את כל זה? כי אתמול קרה דבר נפלא.
במסגרת שעורי הבית שלך אתה לומד על מילים מתארות והמורה כתבה
לכם כל מיני מילים כמו: נחמד, כהה, נעים, פרועה וביקשה שתוסיפו
מילים מתאימות. כשהגעת למילה - מיוחדת - צעקת ישר "אמא"
שאלתי אותך "למה אמא מיוחדת?" ואתה ענית לי: "כי רק את מטפלת
בי ומשחקת איתי ומבינה אותי והכי הכי אוהבת אותי" צחקתי בקול
רם, כמה - ו' במשפט אחד, הרגשתי איך אני נמסה ובאחת, נשכחו
ממני העייפות, הכעס, התסכולים, הריצות לרופאים וכל הימים בהם
לא נותר לי זמן לעצמי כי הייתי כל כך עסוקה בך.
אבל חשוב לי שתדע - אף אחד, אבל אף אחד חוץ ממך לא אמר לי אף
פעם שאני מיוחדת. עכשיו אנחנו שנים, שני מיוחדים , אני ואתה. |
