אני לא קם טוב בבוקר. זו עובדה. דבר ראשון, בבוקר יש לי קשרים
בשער, ואני שונא קשרים. דבר שני, הפה שלי מסריח ודביק, ואני
שונא דביקות. דבר שלישי, אמא שלי נורא נהנית לצרוח עלי כשאני
קם. באותו בוקר קמתי אפילו יותר גרוע מכרגיל. שמתי עלי איזו
חולצה ומכנסיים, בלי להסתכל, אפילו לזה לא היה לי כוח, צחצחתי
שיניים בלי להסתרק וירדתי למטה. "גיא!!!!" - שמעתי את אמא שלי
מרחוק במעומעם. היא תפסה אותי וניערה לי את הכתף. "תחזור מהר
למעלה ותשטוף פנים! הבן  שלי לא יצא ככה מהבית!"-נו טוב, היא
אומרת ואני עושה. עליתי חזרה לאמבטיה ושטפתי פנים. פתחתי את
העיניים רק בשביל לגלות שאני לובש איזה משהו כתום זוועתי מכיתה
ו', ובוקסרים משובצים. החלפתי בגדים עוד פעם, חטפתי את התיק,
ויצאתי מהבית. שמתי סאונדגארדן באוזניים והתחלתי ללכת לכיוון
הביצפר. הפלאפון שלי צלצל כשהלכתי לשבת במקום שלי. המורה נעצה
בי מבט קפוא ושאלה בקולה המאנפף -" האם אדוני יואיל בטובו
להתפנות מעסקיו החשובים ולשים לב?". עשיתי לה סימן של "רגע"
באצבעות, אבל היא כנראה לא קלטה את זה וזרקה אותי החוצה. עניתי
לשיחה בחוץ."הלו? גיא?"- שאל קול מוכר."שי?... מה קורה?"-
שאלתי בחזרה והלכתי לעמוד ליד עץ צפצפה.
"הכל בסדר.. התקבלת. תפגוש אותנו עכשיו ליד המכולת ברחוב
כרמל".
"אממ.. אוקי.."- אמרתי וניתקתי. זו אולי הפעם השניה בחיים שלי
שאני מבריז מהביצפר. יצאתי מהשער האחורי שהיה פרוץ כמעט לגמרי.
פעם השער האחורי היה ממש מאובטח והכל.. אבל מאז שהתחילו
להסתובב שם פאנקיסטים, ופעם אחת הם גם "טיפלו" במקום, אנשים די
מפחדים להיות שם. בירכתי אחד מהפאנקיסטים שעמד עם חבר שלו
ועישן בבוקר טוב, והמשכתי ללכת. תפסתי טרמפ לרחוב כרמל וירדתי
ליד המכולת. למזלי לא היו הרבה אנשים במכולת באותו יום.. בד"כ
אמא שלי קונה שם. לא ראית אותה. בכל מקרה, הבחנתי בשי ליד
המקרר של החלב. "הי... לאן הולכים?" שאלתי והעלמתי כדרך אגב
מסטיק לתוך הז'קט."אממ.. אל תומר. חשבנו להתאמן קצת היום.
להראות לך קצת דברים חדשים שכתבנו." שי הצית סיגריה והציע לי
אחת. סירבתי בנון שלנטיות ויצאנו משם.עשינו עיקוף קצר בדרך
לתומר, עצרנו בבית שלי ולקחנו את המגבר ואת ג'ניס- הבס
שלי.ת'אמת, אני לא יודע למה קראתי לה ג'ניס. הכל התחיל מידידה
שלי שהתעקשה לקרוא לה בשם.אז לאחר ניג'וסים ארוכים זרקתי את
השם ג'ניס לאוויר. ומאז אנחנו חיים עם זה.  שי לקח שאיפה ארוכה
מהסיגריה שלו והטיח את העשן בפני . "תגיד, מה אתה עושה ביום
שישי?"- הוא שאל בפתאומיות. "אממ.. כלום אני מניח.."- אמרתי
בחשש משהו. "אה.. אוקי. בא לך לבוא איתנו לגן ליד המרכז?"
"יאללה.. אין בעיה." עניתי והמשכנו ללכת. הגענו לבית של תומר,
שמה התאמנו קצת, דיברנו קצת, ובעיקר ניסינו לסחוט פרטים על חיי
המין של שירי, הכוסית המקומית, מנועה, הקלידנית שלנו. למען
האמת, אני מעדיף את נועה על שירי. פחות אנורקטית, יותר
ג'ינג'ית.
בכל מקרה, ביום שישי הגעתי לגן .מדהים איך שי מסוגל לארגן
אנשים. לא תיארתי לעצמי שבקריית טבעון יש כל כך הרבה חובבי רוק
. גיטרות אקוסטיות נשמעו מכל פינה, ליחשושים ועשן מילאו את
האוויר. בחורה בת 19 בערך עברה לידי ונשקה לי. הפה שלה הסריח
מאלכוהול . מצאתי את שי יושב באמצע מעגל של בנים ובנות לובשי
שחורים, לידו ארגז בירה פתוח, והוא שר שירי לכת סקנדינבים.
"ממזר"- אמרתי לו והתיישבתי קרוב אל אחת הבנות.  שער אדום קצר,
מכנסיים לבנות, וחולצה שחורה. "גילי"- היא אמרה לי ולגמה עוד
קצת ממשקה שהריח כמו שילוב בין אלכוהול, קולה, ותפוז. "שלום לך
גילי... אני גיא. מה את עושה בחייך?"- היא חייכה ואמרה בחיוך -
"אני מנגנת על חליל צד בקונסרבטוריון". הסתכלתי עליה עוד פעם.
זו בהחלט לא טיפוס של חליל צד. "סתאאאםם..." היא אמרה ונשמעה
שיכורה לחלוטין- "אני למעשה כותבת שירים.. שמעת על השיר
stairway to heaven? אני כתבתי אותו!" כן... בלי ספק היא
שיכורה. היא חייכה שוב ופתאום נפלה בחבטה עלי. נרדמה.  הורדתי
אותה בעדינות ממני והרמתי את מבטי אל שי. הוא שכב חסר הכרה על
הדשא, רוב המעגל כבר התפזר בהיסטריה.. חוץ ממני. גררתי אותו
לפינה שקטה, ליד השיחים, והתחלתי להתיז עליו מים מברזייה
קרובה. "שי... אתה בסדר?"- שאלתי והמשכתי להתיז עליו מים. הוא
לא ענה. באין ברירה אני ונועה, שאותה מצאתי ליד עץ אלון אחד,
מתמזמזת עם שמיניסט, גררנו אותו לבית שלו, והשארנו אותו על
המפתן. למחרת התקשרתי אליו. אמא שלו ענתה לי. "שלום. אפשר לדבר
עם שי?"- שאלתי . "שי!"- היא צעקה. שקט. לאחר מספר שניות נשמע
קול מנומנם. "שי?"- שאלתי בחשש. "הי גיא... משלומך?." הוא אמר
ונשמע עייף להפליא. "אני בסדר.. מה איתך?.." "חרא.. אבל יותר
טוב מאתמול.. נראה לי שזה יעבור עד יום שני." אמרתי שלום
וניתקתי. רוקרים, לך תסמוך עליהם.