את קמה בבוקר בהרגשה שאמצע הלילה, יושבת על קצה המיטה וקופאת
מקור.
את לוקחת ג'ינס מהארון, חולצה נוחה של בית ספר, ומצחצחת שיניים
שלא יפלטו מחשבות.
את מסרקת את שיערך, כדי שלא יראו את הבלאגן בראש שלך, ומאפרת
את פנייך בגווני שחור, המסכה האהובה עלייך.
בבית הספר את מעתיקה את כל החומר מבלי להכניס אף משפט לראש
שלך, אחר כך מחייכת -בסתמיות - כי את עדיין לא בטוחה שאת
מאושרת. את חוזרת באוטובוס הצהוב-כתום, מביטה דרך החלון ורואה
את החיים עוברים, שבעים מחשבות לשעה. כשאת מגיעה הביתה את
מתישבת לאכול ארוחת צהריים, אפילו מבלי לשים לב אם זה טעים.
לקראת ערב את מוצאת את עצמך במקלחת, שוטפת מהזיכרון שלך את כל
מה שעבר עלייך היום, אחר כך שוכבת במיטה בין הקירות החשוכים.

לקראת אמצע הלילה את פתאום מבינה כמה שהחיים שלך חשובים.
ואז את מתעוררת, ומתחילה לחיות.