מהרגע שראיתיך אהבתיך.
מהרגע שמבטך אותי משך אלייך נכרכתי אחרייך.
כמהתי הגדולה מכולן היא  לחיות עמך,
כי בלעדייך אין אלו חיים,
כי אם נצח אשר טומן בחובו ייסורים.
מגעך כל כך אמיתי,
כולי נשרפת כאשר הינך נוגע בי.

רוצה להיות שם בשבילך.
לרצות את גחמותייך.
להגשים את כל משאלותייך.
להתעורר לצידך,
להביט כל לילה בענייך,
אני  שלך,
כנועה למגעך,
נשמתי בוערת בראותך.

גופי,
נרתע מכורח התשוקה העזה,
קורא לך,
צועק בשמך,
מתחנן לבואך,
כשאתה אינך בקרבי.

שתיקתך היא שלוותי,
מילותיך הן שיריי,
תנועותיך הן מנגינותיי.
רוקדת  לצלליך,

מולך,
זקוקה למבטך.
ואתה כולך כלי נגינה פלאי - אשר הגורל מנגן בו בשבילי.

כל רצוני, משאלתי,
כמהתי הגדולה מכולן היא להגיע אלייך,
להיכנס לתוכך,
לגעת בך, להרגיש אותך,
לחיות עמך ולמות לצידך.

אדם משכמו ומעלה,
כל כך טהור , נעלה, עניו,
יפה תואר וטוב לב,
תמים עד כדי כאב.
מעריצה אני אותך,
סוגדת לך,
לאופייך החזק הטוב והכוחני.
מודה לך על כך שאיתך אני "אני",
באמצעותך מצאתי את עצמי,
חלקך מכיל אותי.

והגורל שוב היתל בי ,
ביצע תעלול עצוב נוסף,
אך אתה נלחמת ועל כבודי , נשמתי וחיי שמרת ,
החסרת מעצמך בכדי שלי יהיה דיי והותר .
משימת חייך  הוקדשה לי , לעצם קיומי .
כמיהתך הינה היא שאהיה מאושרת ,
זורחת ,קורנת ,
להעלים את האורחים  הלא קרואים,
אשר הגורל זימן לחדרי הקט שם בפנים:
העצב , האכזבה , המרירות והרחמים .

ואתה...
התאמצת כל כך,
התמסרת
ואת כולך לי נתת.

ואני. כעת לך כותבת,
את השיר הזה,
עלייך
ושרה אותו אלייך.
מקדישה לך  את מילותיי, מציירת לך  את רגשותיי.
שתדע כמה מודה אני לך, כמה אני אוהבת אותך.
שתדע...
שאני ואתה זה אחד,
חזק במיוחד
ואף דבר  ואף אחד,
אף לא הגורל עצמו יוכל לשבור אותו
לעד....