בני אדם יקרים,
הספר הזה מוקדש לכם באהבה... על מנת שתקראו על ראיית עולם
מחשבתית שונה.

הוא נכתב כתרומה לעולם ולאנושות לפני כניסתי לעולם המבוגרים.

חשבתם מתישהו, שחשיבה יכולה להרוס את כל הראייה על החיים שלכם,
ולהוציא כל משמעות מהם?
בספר הזה אני אחלוק אתכם כמה מהמחשבות שלי. ששינו לי את הראייה
על החיים.
אדם שלא יתעמק במה שמדובר
...לא יבין.


מחשבות... אנשים חושבים כל הזמן, אפילו בצורה תת מודעת.
לרוב מחשבותיהן עוסקות  בנושאים יום יומיים, ובזיכרונות.
מחשבה היא פעולה כה שגרתית שעם הזמן לומדים להתעלם ממנה ובכלל
לא להרגיש בקיומה.
האדם לא בוחר על מה לחשוב מלכתחילה, המצב שלו בחיים משפיע על
כך.

חוסר קיומיות וזמן.

תיאורטית, הזמן לא קיים.

העבר לא קיים מהסיבה הפשוטה שלא ניתן להוכיח שהוא היה כמו
שהיה.
אם אתם זוכרים אירוע מאז היותכם ילדים קטנים, כלומר לפני מספר
שנים.
אינכם יכולים להוכיחו במיוחד אם אין עוד מישהו שזוכר את אותו
האירוע, ואז אתם תוהים "האם זה היה באמת או שחלמתי את זה?! " -
אכן,אכן... ייתכן וחלמתם וייתכן ולא. אין לדעת.
אבל מצד שני, למה להיות תלויים בבני אדם? יכול להיות שגם הם
הוזים כמוכם.
ניקח דוגמא יותר קיצונית.
דבר שעשיתם בימים האחרונים, למשל הלוואתם לחבר איזה בגד.
ואחרי כמה זמן אתם רוצים אותו בחזרה, מבקשים מהחבר את הבגד,
והחבר לא יודע על מה לעזאזל אתם מדברים.
מה אז אתם חושבים? שהוא משקר כמובן. כי אתם "יודעים"  שהבאתם
לו את הבגד!
ובכן, ברגע שאדם מאמין בדבר חזק, זה הופך להיות חלק מהחיים שלו
ולאמת בשבילו, לכן כבר אי אפשר לדעת מה אמת ומה לא יותר מחלום
בהקיץ.
אך ישנה עוד אפשרות שחבר שלכם עובד עליכם ומנסה לשגע אתכם.
(ונראה שזה עובד...)
...לא. אינכם יכולים להוכיח את העבר.

עתיד הוא לא קיים, כי אינכם יודעים מה יקרה וישבש לכם  את
התוכניות... אתם יכולים רק להניח : שב-6 וחצי בבוקר תתעוררו,
אינכם יודעים בבירור. אם אכן תתעוררו, או שמא השעון המעורר לא
יעיר אתכם, או שמסיבות אחרות לא תתעוררו.
עתיד הוא לא זמן, הוא הנחה.

הווה -  בשביל בני האדם, המילה - הווה- פירושה, עכשיו, הזמן
הזה... הרגע.
אבל בעצם ,אם לנתח את "הרגע" תראו, שהוא לא קיים.
ניקח משפט פשוט כדי להסביר:
"אני מנקה את הבית"
מתי אני מנקה? - עכשיו.
מתי זה עכשיו?, ממתי ה"עכשיו" התחיל ומתי הוא ייגמר...?
נניח הוא התחיל משעה 10 בבוקר.
אבל מתי בדיוק בשעה 10?
מהדקה הראשונה.
אבל כל דקה מתחלקת ל-60 שניות. לאיזה שנייה הכוונה ?
וכל שנייה כמובן מתחלקת לעוד 60 עשיריות השנייה.
מכאן, יוצא מצב שאין אפשרות להגדיר רגע מוחלט ושאין זמן.
יש רק את הרגשת הנוכחות, שנמצאת עם האדם עד המוות,ואז נעלמת.
בגלל ההרגשה הזו, כל הזמן משהו קורה לאדם, דברים עוברים,
נעימים ופחות נעימים, אבל ההרגשה ממשיכה ללוות אותו לאורך
הדרך.

הזמן , הנוכחות, תמיד בתנועה... בין אם תרצו ובין אם לא אין
לכם במה להיאחז בעולם הזה.
אם רע לכם, לא יהיה לכם רע לנצח.
נניח אם אתם נמצאים אצל רופא שיניים, כואב לכם.
אם תבינו שזה יעבור ושבעוד כשעה כבר תהיו במקום אחר אולי נעים
יותר, זה יקל בהרבה על הכאב שאתם חשים כיוון שתתרכזו פחות בכאב
ויותר תתרכזו במה שיהיה אחריו.
לכן כשאני הולכת למקום שארגיש בו כאב, אני קובעת תוכניות
נעימות לאחרי, שיהיה לי למה לצפות, שיהיה משהו שיחזיק אותי.
מצד אחד הגישה הזו טובה אך מצד שני היא הורסת את הטעם של
החיים.
ברגע שאדם חושב כל הזמן שדברים עוברים, הוא חיי בעתיד (הרי
אמרנו שהוא לא קיים) אז מכאן יוצא שהאדם חיי באשליה.

כל המידע שאתם אוספים במהלך החיים שלכם, סופו כליה, מחיקה.
תחשבו רק, מה המטרה שלכם כשאתם זוכרים דברים... ומתאמצים בכל
כוחכם?
הכל יעלם... ולא יהיה עוד.

תיאוריה אפשרית של חוצנים השולטים בנו

לפעמים תוקפת אותי המחשבה - איך.

המדע טוען, שאדם חושב בהתאם לרמזים סביבתיים.
נכון, לפעמים אני רואה טלפון ואז נזכרת שאני צריכה לטלפן
למישהו.
אבל זה לא תמיד מתאים.
כי יש הרבה אסוציאציות שטלפון מעלה, ומי מחליט על מה שנחשוב
באותו רגע? הרי הטלפון הוא אותו טלפון,אבל המחשבות אחרות.
מחשבות זה דבר כה מהיר, ורב. שלא ייתכן שאנחנו מכונה ממוחשבת
שבשביל לחשוב אנחנו צריכים רמזים. ולא ייתכן שכל מחשבה משויכת
לרמז סביבתי.

מה זה בעצם מחשבה? קול פנימי כלשהו... מאין הוא בא? למה?
אני לא יודעת איך המדע מסביר את זה, אבל אני חושבת שחוץ
מהתהליך שקורה לנו במוח בזמן שאנחנו חושבים אין להם תשובה.
והתהליך לא הוא שמעניין אותי. מעניין אותי, מה מביא את
התהליך.
המדע כל הזמן מנסה להפוך את האדם למכונה, להסביר הכול ע"י
תהליכים המתרחשים בגופו, אבל זה לא מספיק.
תיאוריות של המדע הם הגיוניות ממבט ראשוני, אבל אחרי כמה זמן
שמנסים לנתח את זה, משהו חסר, כי לא ייתכן שהאדם חומרי
לחלוטין.
אומנם המדענים יודעים לנתח איך פועל מוחו וגופו של האדם, אך
אין להם התחלה לפעילות הזו, הם התחילו להסביר את הדברים בצורה
מדעית מנקודה מסוימת אחרי ההתחלה. הם יודעים "איך הגוף פועל"
אבל לא יודעים "מה גורם לו להתחיל לפעול" אחרת הם היו יכולים
לבנות בני אדם.

כמו כן, גם אני יכולה להמציא תיאוריה לא פחות הגיונית משלהם.
כמו למשל שחוצנים שולטים לנו במחשבות, הם אלו שקובעים על מה
ולמה נחשוב.
וזה גם מסביר את זה, למה יש אנשים חכמים ולמה יש אנשים בורים
ועם הארץ.
וכמו כן, איך מדענים חושבים לפתע על המצאה חדשה ,מוזה.
לא קיימת מוזה.
קיים מה שהחוצנים רוצים שיהיה קיים.
ועוד דבר להוכיח שהאדם לא שולט במחשבות שלו ושהכל תלויי ברצון
שלהם.
הטכנולוגיה שלנו מתפתחת בהדרגה....
אם לא היו גבולות לחשיבה שלנו, אם החוצנים לא היו מגבילים
אותנו.
אז מתחילת האנושות היו ידוע לנו הסוף... היו ידועות לנו כל
"המוזות" וההמצאות של המדענים, כל הטכנולוגיה.
חשבתם מתישהו למה הכל חייב להיות הדרגתי? למה לכל דבר יש סוף
והתחלה...?
התשובה שלי לזה, שההגדרות שלנו שונות מההגדרות שלהם.
בעצם, "שלנו" ? אין לנו כלום. יש לנו רק את מה שהם רוצים שיהיה
לנו.
אנחנו בובות...
אבל לפעמים אנחנו שוכחים מזה. כי הם רוצים שנשכח.
ואני כותבת לכם את זה, ובכלל חושבת על הדברים האלה, כי הם רצו
שאני אחשוב על זה, ואשתף אתכם בזה.

האדם חיי וחושב בכל מקרה שהוא,בין אם יש מטרה ובין אם אין, בין
אם הכול שקר ובין אם אמת.

ובכל זאת, לפעמים הכול נראה כל כך אמיתי, הנוסטלגיה כל כך
מרגשת ולא ייתכן שזה שקר!
נראה כי רק האדם שולט בעצמו, לבד,
רק אתה בונה את מה שאתה חושב ומרגיש.
אבל אם תחשבו...
"למה"
למה הנוסטלגיה הזו באה לפתע? למה המחשבה הזו באה?
ונשארת הברירה היחידה שמישהו שותל אותם בראשינו.
ולכן גם קשה להבין... שהכול נשתל בראשינו... כשאנחנו מנהלים
דיאלוג עם אדם אחר. או בקבוצה של אנשים.

מחשבה נראית פעולה כה טבעית, מולדת ואינטימית של האדם, שקשה
להאמין שהיא לא שלך.
עצוב.... אבל זה כך.
בנוסף, האם חשבתם אי פעם, שמישהו יכול לקרוא את המחשבות שלכם?
את כל הסודות שאתם מחביאים מפני כולם? את כל הדברים אשר אתם
מתביישים בהם?
המצב יותר גרוע, ידידיי,
ה"מישהו" הזה, הוא מחליט עבורכם מה לחשוב. ייתכן וזה המוח,
וייתכן וזה משהו יותר עליון.
רוב בני האדם מקובעים בדעות מסוימות.
כמעט כל בני האדם מאמינים רק למה שהם רואים ולמה שמושג בעזרת
החושים שלו.
אך דעו לכם... שהחושים של האדם הם אינם החושים היחידים
שקיימים.
האדם בנוי כגוף אגואיסטי, ומתוכנת לחשוב שאם אין לו אפשרות
לעשות דבר מה, אז הדבר לא קיים.
ולכן אין אפשרות לשפוט את העולם בצורה אובייקטיבית, כיוון שכדי
לעשות כך, צריך לכלול את כל האפשרויות.
יש שטוענים שישנם ממדים מקבילים,עולמות מקבילים, כמו שלנו.
גם אני מאמינה כך, מאמינה שבכל מקום שאני אמצא בו, יהיה עוד
מקום מקביל,ועוד אחד.
ובו , מן הסתם חיים בני אדם אך אולי לא רק בני אדם, ייתכן
וישנו ממד שבו חיים יצורים בלתי נראים השולטים במחשבות שלנו
ובנו בכלל. מן ממד רוחני שכזה.

מחשבות הן גם מעיין הכנה.
כיוון שאם אתה יודע, שמשהו קורה לך או ייקרה בקרוב אתה יכול
להתמודד עם זה בקלות יותר , כי אתה מבין שזה קורה ושזה שונה
ממקרה שלא היית יודע, ועכשיו אם אתה יודע שזה ייקרה אפשר אפילו
לנסות למנוע או להקל זאת. וזהו בעצם הסוד לשליטה עצמית חזקה,
גם לאדם בעצמו,וגם מחוצו, בחייו בכלל.
לדוגמא
אנשים שנוטים לאבד שליטה כשמרגיזים אותם.
כעס הוא דבר הדרגתי, כלומר לא מיד הם מאבדים שליטה. הדבר דומה
לקומקום, שלוקח זמן עד שהוא מתחיל לרתוח.
אם האדם ייראה בעיניי רוחו מה עומד לקרות לו, כלומר שהוא יתרגז
מאוד, הוא יוכל לנטרל את זה. וכך לנצח את עצמו.
מצד שני, אם הוא יבין בכל זאת שהוא עומד לכעוס ולא ישתלט על
עצמו, הוא ינהג כמו רובוט, כמו תבנית אנושית.
זה עוזר, ומצליח.
וכך לא תפעלו כמו תבנית אלא תפעלו בהגיון.
כך לא תהיו חלשים.
בשביל הצלחה, האדם צריך להיות מאוד מודע ומחובר אל עצמו.

האם אני חי?

ייתכן ו...
רק אתה קיים בעולם והאחרים לא.
אין אפשרות להוכיח שאחרים קיימים אלא רק אתם.
השקפה כזו מכונה - סוליפסיזם.
אתה לא יכול להיכנס לראש של אדם אחר... אינך יכול לדעת בבירור
שהוא דובר אמת.
אלא אם כן, האמת שאתה מחפש, כבר ידועה לך והוא רק מצדיק אותה
או ההפך.
לכן אל תסמכו לעולם בעיניים עצומות על אנשים, אל תחשפו בפניהם
את החולשות שלכם. אחרת אם תתנגשו באדם שמטרתו להשמיד אתכם,
תפסידו במשחקו המתוק של החיים.

בני אדם יקרים,
מרגע שאתם מבינים, שאינכם יודעים מאין צצים כל הרעיונות הלאה,
המחשבות הללו, אתם תגיעו לאותה מסקנה, שאתם משחק של מישהו.
וכמו כן תבינו,שאתם חיים בתוך שקר. ומצד שני בתוך אמת.
אתם תחיו בפיצול אישיות.
מצד אחד המציאות תשכנע אתכם שהכול מסודר, הכול זורם. "הכול
הגיוני".
ומצד שני, כשתהיו לבד, אתם תחזרו לחשוב "האם... והאם..."
החיים שלכם הרוסים, מעתה והלאה, אתם גם לא קיימים וגם מחולקים
לשני חלקים ולשתי השקפות.
ולעולם הם לא יתאחדו, לעולם לא תדעו את האמת , מה נכון ומה
לא.
כי אי אפשר להוכיח דבר.
בהצלחה!!


ובכל זאת,
למרות שייתכן וייתכן שכך וכך.
נצלו את החיים שלכם ללא גבולות, אם מכשולים עומדים בפניכם,
השמידו אותם אתם.
אל תסמכו על אנשים במאת האחוזים, אתם לא תדעו לעולם האם הם
דוברים שקר או אמת, או האם הם קיימים כמוכם.
"אני חושב משמע אני קיים" (דקארט)
אתם חושבים- משמע אתם קיימים.
אתם לא יכולים לחשוב במקום הסובבים אתכם, ולכן גם לא יכולים
לדעת האם הם חושבים = קיימים.
אל תתנו לרגשות לשלוט ולתמרן אתכם, ברגע שרגשות שולטות בכם
ואינכם מתגברים עליהם, אתם נהיים חלשים.

תבינו שהכול אפשרי, אתם מסוגלים להכל.
לעולם אל תקשיבו לאנשים האומרים לכם שאינכם מסוגלים לעשות דבר
מה. תזכרו, שייתכן והם מנסים להשמידכם, ייתכן שהם כלל לא
קיימים, או שמפחדים ממה שעלול לקרות אם אכן תצליחו ותגשימו את
מטרתכם שבעינם "אינה מושגת".