רגע,

ברגע אחד רגוע ושליו, בלב יום בהיר אחד
אני מוצא את עצמי בשיאה של התחבטות
התחבטות בנושאים הכי ילדותיים
בנושאים שלא יומיומיים

אני שואל עצמי, מה ארצה להיות שאהיה גדול
האם אני עוד צעיר שבזכותי כלל לשאול,
אני ממשיך ושואל מה יהיה הלאה מעבר לערפל האופק
מה צפון לי עוד בנסתרי חיי.

ברגע אחד של שפיות מסחררת, בתיכון יום נפלא
אשאל עצמי אם דרכי היא טובה, האם אני צף, שוחה הולך או בכלל
אולי טס
אולי סתם מנסה לעמוד בקרקע עמוקה ושוקע.

ברגע אחד של שעמום משווע, בעין סערת אמצע השבוע,
אולי אשאל, האם זה העיקר, או שמה הטפל, בדרך למשהו גדול באמת.

ברגע יחיד ומיוחד, של יום קיץ חם, אשאל עצמי האם טוב שאני
כאן,
אולי אני לא, אולי זה הכל שיטיון, חלמאות לשמה, אולי אפילו
הזיה שמסרבת להתפוגג.

ברגע שלם, שנראה כה קצר, אפשר לשאול שאלות שבחיים שלמים לא
ניתן עליהן לענות, אולי עדיף לא לשאול, להיות מסומא מהמתרחש
סביבך,
אבל דבר אחד נראה בטוח, התשובות, נמצאות אי-שם, מתנגנות כמו
הרוח,
או אפילו בנבכי נשמתנו, מחכות שנדע איך את הצוהר לפתוח.