שנתיים עברו, שנתיים אודי וכאילו כלום לא השתנה.
אתה דיברת איתי כאילו שאתמול היינו יחד ודיברנו וגם יום לפני
וחודש...
דיברת כאילו לא עברו שנתיים מאז הפעם האחרונה שעמדנו אחד מול
השני, בקושי זיהיתי אותך.
ידעתי שזה יקרה, הרי כבר שכחתי איך אתה נראה מעבר לתמונה.
ואיך אפשר שלא, אחרי תקופה כל כך ארוכה?
שנתיים, שנתיים אודי ומסתבר שבאמת כלום לא השתנה.
זה מצחיק, איך שתמיד יש לך חברה דווקא כשאנחנו נפגשים, הרי אני
סוג של משחק בשבילך - כל הנגיעות הרכות השפתים שמדברות ונצמדות
כל החיבוקים - הכל נשאר כמו שהיה אתה עדיין יודע לנגן על מיתרי
לבי הדבר היחידי שמשתנה הן החברות שלך...
שנתיים, שנתיים עברו כשהמרחק נסיעה ביננו הוא 20 דקות.
במשך חודשיים צאת עם אחת שהייתה חברה שלי והמרחק לא הפריע
לך... והנה שוב פעם כלום לא משתנה, אפילו הזדמנות לא קיבלתי,
אבל זה רגיל כי כולן מקבלות אבל זאת שהכי אוהבת אותך לא מקבלת
את ההזדמנות להראות שהיא אוהבת ושאולי באמת יהיה טוב יחד...
נמאס לי מהמחשבות עליך יום וליל, נמאס לי מאותו חלום שלא משתנה
כבר 3 שנים, שלוש שנים שבהם אני משחק בשבילך, ככה זה אהבה
ראשונה היא פשוט לא יוצאת מהראש...