מתוסבכת, ככה הוא קורה לזה? שי היה אובד עצות, הוא לא ידע איך
להתמודד איתה, הוא לא ידע איך להיפטר ממנה, היא הייתה מקסימה
אך מאיימת, היא הייתה תמימה אך מורכבת, היא שיגעה אותו.
מאיה הייתה בת 17, נערה יפה, זוהרת וקורנת. כל גברברי התיכון
חיזרו אחריה ושי כמו כולם הופנט מיום שראה אותה לראשונה. משהו
בחיוך שלה, בתמימות שלה הזכיר לו את טליה, אחותו הקטנה שנהרגה
לפני חמש שנים כאשר הרכיב אותה על אופניו, איבד שליטה ופגע
ברכב חונה, הוא נפצע, טליה נהרגה. שנה שלמה הוא חיפש דרך להכיר
אותה עד שאזר אומץ וקבע איתה פגישה.
מאיה הייתה מורכבת, הפכפכה, בהתנהגותה היומיומית ובחזותה. היא
הקרינה שלווה ונראתה עדינה, חיוכה היה שקט ובוטח ואופייה היה
נראה גלוי לכל. לפני כשנתיים בא אביה של מאיה לקחת אותה מבית
סיפרה, מאיה לא הרגישה טוב והאחות התקשרה לאביה שיבוא לקחת
אותה מוקדם מהרגיל. מאיה ואביה נסעו לביתם וכשפתחו את הדלת ראו
את הדירה מוצפת באור נרות, מוסיקה שקטה ובמרכז היו אמה, מרצה
באוניברסיטה, ואחד הסטודנטים שלה... כילדה בת 15 הרגישה מאיה
כי חייה נהרסו, היא סגרה עצמה בחומות בלתי ניתנות להורדה ובו
זמנית ניסתה באופן שיטתי לשבור אותן. היא אהבה ושנאה את
התעלומה שהיוותה דרך מחשבתה לסביבה.
שי בא לאסוף אותה באותה שבת קיצית, רצה להרשים אותה במקוריותו
ותכנן שייט עם פיקניק על נהר הירקון, היה זה אחד הבילויים
האהובים על טליה אחותו...
היא חיכתה לו בחוץ יפה, חייכנית וקורנת מאושר, היא הדהימה
אותו, שבתה אותו בקסמיה, כאילו הייתה היא הדמות המושלמת שבנה
בראשו. כל רגע איתה היה מצחיק, מרתק ומרגש, כל משפט היה בעל
תוכן וכל שיחה הייתה חשובה. פגישה הובילה לפגישה והקשר הלך
והתפתח.
שי הסתנוור, הוא ראה מה שרצה לראות, ושמע רק מה שרצה לשמוע,
הוא התעלם כשאמרה שלעולם לא תיקח על עצמה מחויבות כי זה פותח
פתח לבגידות, הוא חשב שזו סתם התבטאות קצת ילדותית. הוא התעלם
כשסיפרה כי היא מעריצה את אביה על שהיה אמיץ מספיק כדי לירות
לעצמו כדור בראש וחשב שזו סתם אהבה של בת לאביה.
החודשים עברו, מאיה ושי היו יחד ומאיה הרשתה לעצמה להתקרב
ולהיפתח, היא החלה לספר לו, להתייעץ עמו ולתת לו לקחת חלק חשוב
בחייה. היה חשוב לה לדעת שהוא לא יעלם, לא יבגוד ולא יפגע בה.
היה לה כל כך חשוב לדעת את זה עד שלאט לאט היא דרשה לדעת היכן
הוא בכל רגע נתון, רצתה לדעת עם איזה בנות הוא מדבר, התרגזה כל
אימת ששמעה משהו על עברו הזוגי וחיפשה באופן שיטתי הוכחות
לאהבתו אליה.
שי לא ידע איך להתמודד איתה, הוא החל להכיר את ה"מאיה" האמיתית
והיא לא מצאה חן בעיניה, היא הפחידה אותו. המשקעים שהשאיר עברה
היו גדולים משחשב, כל אבן שמאיה ניסתה "להפיל" מהחומה שבנתה
גרמה לשי לקחת "צעד אחורה". כל התרחקות של שי ממאיה גרמה לה
להרגיש מעוותת, חולה בנפשה. היא לא למדה מטעויות, חשבה שאם
יכיר אותה לגמרי הוא יבין אותה, היא הייתה נחושה בדעתה לנפץ את
החומות ויהי מה ולכן המשיכה להתקרב, לחנוק וללחוץ...
מאיה הבינה כי שי סובל, הוא איבד את ידיו ורגליו בסבך בעיותיה
והיא הבינה זאת.
מאיה חשבה כי יש מוצא אחד, היא תספר לו הכל, כל אבן תנופץ עד
היסוד והיא לא תשאיר אף לא שאלה אחת ללא מענה, שי יבין אותה
ויסכים לעזור לה. היא התקשרה אליו וקבעה איתו מתחת לפנס בגן
בפארק הירקון, באותו פנס שלאורו נשק לה בפעם הראשונה.
שי פגש אותה, תוהה מה היא מתכננת ומנסה להבין מה עובר עליה.
היא אמרה לו שעליהם לדבר, סיפרה לו כי היא מבינה את מצבו, את
חששותיו ממנה וממערכת היחסים המורכבת ביניהם ואמרה כי ישנם
פרטים שעליו לדעת, פרטים שיוכלו להשלים את הפאזל ולפתור את אי
ההבנות. היא סיפרה לו על אמה ועל הסטודנט הצעיר, היא סיפרה לו
על ההתמודדות עם התאבדותו של אביה, היא סיפרה על אובדן הביטחון
והאמונה והיא הסבירה כי ייתכן שהוא קרש ההצלה.
שי הקשיב, אבל היה זה מאוחר מדי, הוא לא יכל לסבול את זה יותר,
הוא לא יכל יותר לדווח כל פעם שהתקשרה אליו בת כיתה, הוא לא
יכל לשמוע את השאלות הללו יותר, הוא לא רצה אותה יותר. הוא לא
הבין איך היא מספרת לו את הכל רק לאחר שנה שהם ביחד. הוא אמר
לה כי אינו יכול לשאת זאת עוד, כי היא עושה מעט מדי, מאוחר
מדי. מאיה קמה על רגליה, הביטה בפניו בריכוז, מתאמצת לצלם רגע
זה בזיכרונה, הסתובבה והלכה בלי לומר עוד מילה. שי נשאר לשבת
מנסה לקלוט את רצף ההתרחשויות האחרונות והמשיך לנסות להבין
אותה...
רק למחרת בבוקר שי הבין, הוא הבין שלעולם לא יזכה להבין אותה
אבל שסוף סוף הצליח להיפטר ממנה. הוא הבין זאת כשדפדף בעיתון
הבוקר ועיניו נעצרו על הכותרת "נערה בת 17 נמצאה ללא רוח חיים
בביתה, משפחתה מספרת כי מדובר בנערה מוכשרת, פופולרית
וחברותית..."