אני, נועה ומיטל  החלטנו לנסוע לאילת... כן! מה יש?
אני זוכרת שאימאש'לי הבטיחה לי שכשאני אהיה בת 18 אני אוכל
לנסוע עם כל מי שאני ארצה לסוויטה שלנו באילת..
אז החלטתי לנסוע עם החברות שלי. לנועה, כבר היה רשיון, רק שלא
היתה לה מכונית, אז לקחנו את המכונית של אחי הגדול ויצאנו
לדרך.
הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת. כשהגענו לאילת היה כבר חושך.

אילת נראתה לי כעיר רפאים מוזרה, ללא חיים, והיתה לי הרגשה
מוזרה בלבי כי משהו נורא עומד לקרות.
הגענו למלון "קלאב הוטל אילת" - הפקידה בלובי נראתה מוכרת...אך
לא ידעתי מהיכן...
אורחי המלון היו משונים- רוב אורחי המלון היו או זקנים בעלי
נכות מסויימת או כאלה שלקו במחלת השיכחה-אלצהיימר.
הייתה שם איזה אישה זקנה אחת במיוחד, פניה נראו כממחטת נייר
שהשתמשו בה יתר על המידה.
היה לה שיתוק בפלג הגוף התחתון. ועיניה היו שחורות כל כך, כמעט
בלי הלחמית(אם ככה קוראים לזה) -הלבן שבעין. זה היה נראה כאילו
כל השחור שבעיניה השתלט על הלבן והטהור שבה(אם איי פעם היה
כזה).

קבלנו סוף סוף את המפתח לחדר שלנו, היינו עייפות ולא היה לנו
כח לכלום. רק לישון ולישון ולנמנם.
במעלית, היו מן קולות מוזרים כאלה שבאו ממעמקי הים.....זה העלה
בי צמרמורת נוראה.
הגענו לחדר.. בחדר היה ריח נורא של ריקבון. רצינו להתקשר לקבלה
של המלון אך לא הייתה תשובה.

הבוקר עלה. ואני התעוררתי ראשונה. מפני שהייתי בחדר הכניסה עם
הוילון- רק שהוילון היה פתוח ולא סגור. ולכן השמש היכתה בעיניי
בחוזקה.

היה חם. כל כך חם...יחד עם המזגן שעבד בחדר היה נורא חם.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, ואיזה אפריקאי הופיע במפתן.
הוא אמר לי באנגלית שהתלוננו על ריח של ריקבון בחדר ואישרתי את
זה. אחר כך הוא חייך לעצמו ואמר איזה משפט בשפה לא מובנת,
כנראה באפריקאית או משהו.
כשהוא נכנס לחדר של נועה ומיטל הוא צרח צרחה איומה כל כך
שאוזניי כמעט התפקעו.
רצתי לחדר וראיתי את נועה ומיטל מגואלות בדם, ופיותיהן פתוחות
לרווחה, ועיניהן פתוחות לרווחה גם כן . העיניים שלהן, היו כמו
של הזקנה..כמעט ללא לחמית, ושחורות ...כל כך שחורות.




עברה שנה. אני עכשיו גרה באילת ועובדת בקלאב הוטל, בתור עוזרת
נקיון.
ובכל פעם שמבקשים ממני ללכת לבדוק איזה חדר שמדווחים עליו
שהריחות בו רעים, אני נותנת למישהו אחר לבצע את העבודה
במקומי.

אני לא רוצה להגיע לחדר ולראות זקנים מתים, נכים שוכבים מתחת
למיטה.... ולהפחיד את הילדים הקטנים...עם העיניים השחורות
שלי...ללא הלחמית....