New Stage - Go To Main Page


הלכתי לפגוש את מאיה אחרי איזה חמש שנים שלא התראינו. מאיה
הייתה כמו אחותי הגדולה. ידעתי שהיא וג'ק נפרדו. שמעתי שהוא
בגד בה, עם מלי. מלי הייתה עוזרת של ג'ק בעבודה - כל כך צפוי
שלא נותר מקום להפתעה. חששתי לדפוק על הדלת, חששתי מלראות את
מאיה, שוב, לבד. כמו כשהיינו צעירות יותר. שתי נקישות מהוססות
ומאיה בפתח עם חיוך וחיבוק ענק. יש לה דירה מקסימה בבלפור, עם
תקרה גבוהה, כמו שבנו פעם, לפני השיקולים הכלכליים שצמצמו את
מרווח במחייה שלנו לשני מטר ושבעיים סנטימטר גובה.
הרבה זמן תכננו להיפגש, מאיה ואני. שנים לא דיברנו כמו שצריך.
מלב אל לב. קצת פחדתי מזה, רציתי לדבר איתה בלב גלוי, אבל לא
ידעתי מה היא יודעת על מלי. פחדתי לספר, כי קיבלתי את הרושם
שהם ביחסים ממש טובים. לא הצלחתי לדמיין שהם ביחסים כל כך
טובים למרות שהיא יודעת שהוא בגד בה. נכנסתי לדירה ומאיה עשתה
לי סיור. ביתה היה השילוב המושלם: לדירה בתל אביב, עם שתי
חניות, ועם חדר מיוחד שכל כולו קודש לפורקן האנרגיות של ילדיה.
שלא ירגישו במעבר מהכפר לעיר. הם עברו קצת אחרי שג'ק עזב את
הבית. מאיה החליטה שיש דרך בה היא רוצה לחיות. בעיר, בין
אנשים. מהר מאוד התיישבנו לקפה במרפסת. מאיה נראתה מאושרת.
פורחת. לא הדרך שבה דמיינתי אישה נבגדת.
אני חושבת שאני כעסתי על מלי יותר מאשר מאיה כעסה. הלכנו להכין
קפה. סיפרתי למאיה כמה קשה היה לנו שהיחסים ביניהם התפרקו. אני
ואחי הגדול תמיד ראינו בהם מודל. לג'ק הייתה חברה שמונה שנים
לפני שהוא ומאיה התחברו. כולנו חשבנו שהם יתחתנו וחיכינו לרגע,
אבל ג'ק סירב להיכנע. הוא נפרד מפרסיליה הנוקשה והקפואה, ותוך
חודשים אחדים הידידות בין ג'ק למאיה עלתה על פסים אחרים.
אינטימיים. תוך שלושה חודשים הם החליטו להינשא. אני זוכרת איך
בכיתי בחופה שלהם, הרגשתי שאני נוכחת בשידוך שעשה האלוהים, לא
פחות ולא יותר.
שנתיים עברו ונולד מקס. שלוש שנים אחריו נולד יואל. שנה לאחר
מכן התחלתי לשמוע סיפורים על ג'ק ומלי. אני ומאיה חזרנו לקשר
עצמאי לפני חצי שנה. הייתי צריכה מתורגמנית לפרויקט בעבודה.
מאיה מתורגמנית ונגישה מכולן. התחלנו להתכתב במייל. קבענו
להיפגש לקפה משהו כמו עשר פעמים שבוטלו. אני חושבת שקצת פחדתי
להתמודד עם השיחה סביב ג'ק, מחשש שלא אוכל להתעלם ממלי. בג'ק,
שכחתי לספר, תמיד ראיתי בעל אידיאלי. כילדה חלמתי להינשא לו.
כששמעתי על הרומן שלו על מלי לא יכולתי לסלוח לו. ראשית, בגלל
שהוא בוגד. והוא אמור להיות אידיאלי... שנית, כי הוא בגד
במאיה.
בעודה מקציפה את החלב - רואים כבר שהיא אמא, עם הטאץ' המפנק
הזה של אמהות - היא שואלת איך בדיוק שמעתי שהם נפרדו, כי הם
הרי מעולם לא נפרדו. לא כל כך הבנתי על מה היא מדברת, אבל
החלטתי שזה לא הזמן לחשוף את דעתי על מלי. יצאתי מזה בגמגום
מוסווה "לא שמעתי שהתגרשתם או משהו, אבל שמעתי שאתם כבר לא
גרים ביחד... הנחתי."
ואז החלה מאיה לספר לי את הסיפור האמיתי - איך התברכה כתוצאה
מקללה. באמת אי אפשר לדעת איך יקרו הדברים. תוך כדי השלמת הקפה
היא מתחילה לספר "אני לא מפגרת. כשג'ק התחיל להישאר לילה אחד
בשבוע בתל אביב בגלל עבודה, ואז עוד לילה, ובסוף שלושה לילות,
הבנתי מה קורה. לקחתי אותו לשיחה". אנחנו עוברות למרפסת
מצוידות בקפה וסיגריות שיספיקו לסיפור כולו.
"אמרתי לו שאם יש לו עניינים שהוא צריך לבדוק, אז הוא צריך
ללכת עליהם. לא נפרדנו רשמית. אני יודעת שהוא היה עם מלי, אבל
למען האמת אני יותר מרחמת עליה מאשר כועסת עליה. ג'ק עבר לדירה
בתל אביב. מהר מאוד גם אני עברתי עם הילדים לבלפור. רציתי
להיות במרכז החיים. זה לא היה קל כשהוא בגד. אבל בדיעבד, הוא
סידר לי את הנישואים הכי מאושרים שיש. בגלל שנתתי לו ללכת, הוא
חזר. אנחנו גרים ב נפרד, אבל במרחק של בלוק אחד. הילדים רואים
את שנינו, בכל יום, בכל אירוע.
גם אני וג'ק אוהבים. לנצח נהיה קשורים בקשר בל ינותק. אבל
אנחנו נהנים מהיחד הרבה יותר כשאנחנו לא גרים אחד עם השני. אני
טיפוס רומנטי. אני צריכה להתאהב כל שבוע מחדש. עכשיו אני
מתאהבת כל שבוע מחדש. ועדיין יש לי אהבה אחת שעשתה לי ילדים".
"מאיוש, אני כל כך שמחה שאת מאושרת. אבל אני לא יכולה להבין,
איך יכול להיות שאת מרחמת על מלי. היא הרסה את המשפחה הנפלאה
שבניתם. איך את לא כועסת על ג'ק שנתן יד לפשע כזה?"
"זה פשוט אהובתי. בלי שתכננתי, מהדבר הכי גרוע - בגידה של בעלי
- יצע מתוק. מאיה יצאה מחדש. מאיה של פעם. הפרועה. החיה. ללא
מעצורים, עם דם חם". ראיתי את זה עליה מהרגע הראשון. השתכנעתי
שהיא כנראה לא יודעת על מלי. לא חשבתי שיש סיכוי שהיא יודעת את
הכול ועדיין מצליחה לשמור על כזו אמפטיה לג'ק.
"את מבינה אהובתי. לא תכננתי ככה. אם הייתי יכולה לבחור הייתי
בוחרת בנישואים סטנדרטים ויציבים. אבל המציאות העמידה בפני
סיטואציה מסוימת. ג'ק היה איתי וגם עם אחרות. אם הייתי מחזיקה
אותו אצלי, לעולם היה בורח. הייתי צריכה לתת לו ללכת, כדי שהוא
יוכל בסוף לחזור. הוא חזר, לא שמעת על הקמבק הגדול? בדרכנו,
הוא כאן. יותר מתמיד. וגם אני כאן. יותר מתמיד. אני לא חושבת
שכל צורה אחרת של נישואים הייתה משאירה אותנו חיים. האמת שאני
לא חושבת שבעולם העמוס גירויים ופיתויים שלנו, אפשרית דרך של
נישואים מסורתיים".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/12/05 13:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה לופו

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה