זה כאב, רצתי לגננת והתחלתי לצרוח כמו משוגע כל-כך רציתי שהכאב
יפסק. היא היתה המומה, היא נראתה בדיוק כמו אז ששי נפל מהגדר,
היא ראתה את כתם הדם, היא מהר הורידה לי את המכנסיים והיא הפכה
ללבנה, היא התחילה לצרוח יותר ממני ואני הפסקתי לבכות כדי
לראות למה היא צורחת, היא שאלה:
"איפה זה!?"
"איפה מה?" שאלתי
"הבולבול שלך! איפה הוא?"
"בגינה".
הגננת רצה לגינה, ראתה את הבולבול שלי בארגז חול, חזרה למטבח,
היא הביאה ככפות וחזרה לגינה שוב, הפעם היא החזיקה את הבולבול
שלי.
"בוא מהר".
היא לקחה אותי ואמרה לכל הילדים שדגלאס ממונה והלכנו. מעניין
למה היא אמרה שדגלאס ממונה... הוא עוד לא יודע לספור עד 20,
חשבתי.
הגענו לבית חולים והיא החזיקה אותי כמו תינוק בזמן שהיא חיפשה
רופא. עדיין עם הכפפה ובתוכו הבולבול שלי. בסוף היא דיברה עם
איזה רופא ושמו אותי על מיטה קרה עם פנס למעלה ונתנו לי זריקה
ואז התחלתי לבכות שוב. בסוף נגמרו לי הדמעות.
הרופא דיבר איתי ואמר לי לספור עד 10 והתלהבתי מההזדמנות
שניתנה לי להוכיח שאני לספור יודע ושיוני סתם שקרן. הגעתי ל-5
ואז חלמתי על אמא. התעוררתי בחדר אחר וראיתי את אמא בוכה
בפינה.היא אמרה שהבולבול שלי נפל אבל תקנו אותו.
"הוא לא נפל אמא".
"מי עשה את זה חמוד?" היא אמרה בשקט מוזר
"אני".
"למה עשיתה את זה?"
"כי יוני הבטיח שהוא יתן לי כסף" הוצאתי את המטבע.
אמא התחילה לבכות.
"לא נורא אמא, תיקנו."
היא בכתה וחייכה.
בלילה ישנתי בבית חולים.
"מעניין מה יוני יגיד שיראה שתקנו לי את הבולבול ועדיין יהיה
לי את הכסף" חשבתי לעצמי וחיכתי. אפילו קצת צחקתי אבל בשקט,
כדי שאמא לא תתעורר.