בטהובן היה חרש עם שערות ארוכות וייצר מוסיקה מעולם אחר.
איך? לעולם לא נדע.
יצירה זו היא סונאטה בסול מינור אפוס 49 (להזכירכם, אופוס זה
שמו של אחד שלא מפסיק לטעות ובכל פעם הוא אומר אופססססס).
הפסנתר מתחיל בלווי מיתרים. כמעט תמימות. לפתע נכנס הבאס
ומכריז ''עד הנה-עוד תראו מה יקרה כאן''.
ואזזזזז, בקטע השני, מצטרפים כלי הקשה, הפסנתר עובר לאימפרו
והשמיכה מורדת מבית השואבה ומתחיל להיות שמייחחח.

בטהובן, ראה מה עוללתי לך, סקספון מאלתר עליך, לא חאראם?
מאראקאס לטיניות פוצחות במחול סלסה קאראמבה והמנגינה לא
נגמרת.
הסונאטה שלך לעולם תחייה, לי אין כל כוונה לטרבאק אותה-נהפוך
הוא.
בתאבון בטהובן, תודה גדולה שהנצחת וניצחת לעולמי עולמים.