כולם צחקו עלי.
הייתי  הילד היחיד בבית-הספר שהביא מסיכת אב"כ.
הם לעגו לי וצחקו, ומשכו לי כל הזמן ברצועות של המסיכה.
בהפסקה הגדולה הם הצביעו עלי וצעקו לי "נחש-צפע ,נחש-צפע"
עשו תנועות כאלה של נחש עם הידיים, וברחו ממני כאילו אני חולה
או משהו כזה. אבל אני המשכתי לבוא לבית-הספר עם המסיכה, כי
סבתא נחמה ביקשה ממני ואמרה שנחמן שי אמר שכדאי להיות צמודים
כל הזמן למסיכות האב"כ.

ועכשיו כולם פה על הרצפה, שוכבים ועושים תנועות מוזרות כאלו עם
הידיים. היו כמה שאפילו התחילו לרוץ לכיוון שלי, אולי כדי
לנסות ולמשוך לי שוב ברצועות של המסיכה, או ללעוג לי מקרוב כמו
תמיד, אבל הם נפלו בדרך אלי ועכשיו גם הם שוכבים על הרצפה,
וכבר כמעט שנגמר להם הכוח לתנועות מוזרות כאלו עם הידיים.

כולם שוכבים על הרצפה ורק אני היחידי שעומד, פוסע לי ברחבה
המרכזית של בית-הספר בין כל הילדים, ומרגיש סוף-סוף כמו מלך
הכיתה, כמו מלך ההפסקה.

אני פוסע ופוסע ויכול לראות מקרוב את כל הבנות היפות של
בית-הספר, אלה שאף פעם לא הסתכלו אפילו לכיוון שלי, ועכשיו הן
דווקא כן מסתכלות, אבל הפנים שלהן מלאות בחצ'קונים כאלה נורא
גדולים וצהובים, והעיניים שלהן כבר לא כחולות אלא יותר אדומות
כאלה, והן כבר בכלל לא יפות. אני ממשיך לפסוע ויכול לראות גם
את כל מלכי הכיתה שוכבים עם הלשון בחוץ. אלה שתמיד התעללו בי
והיו שולחים אותי לקיוסק של סמי להביא להם פלאפל בפיתה עם קצת
חומוס מעל הכדורים, ועכשיו יוצא להם מהשפתיים המון ריר
לבן-צהוב כזה וסמיך שנראה כמו דיאט-חומוס.
אני ממשיך לפסוע ומתקרב לקיוסק של סמי, לוקח כדור אחד של פלאפל
ושם עליו קצת חומוס מלמעלה כמו שתמיד חלמתי לעשות וסמי אף פעם
לא הסכים, וצעק עלי תמיד שניסיתי. אבל עכשיו גם הוא על הרצפה,
והשפתיים שלו נפוחות נורא, ונראה שהוא לא יוכל יותר לטעום כדור
טרי של פלאפל, ובטוח שלא לצעוק על אף אחד.

שקט פה נורא, חוץ מהסירנה שממשיכה לעשות תנועות כאלה שעולות
ויורדות כל הזמן ,ומתחיל כבר לשעמם לי ולהיות קצת מסריח וקר.
ובכלל צריך כבר לחזור הבייתה, כי סבתא נחמה אמרה שיש לחזור
מוקדם היום, כי מתחיל להיות קריר עכשיו בעונה הזאת של השנה,
ושהיא תכין לי מרק עוף  ח - ם    ח - ם.



אם לסבתא שלי היו גלגלים,
(כב: לסבתא שלי יש גלגלים)