ארז פרץ / שוב ידידים |
את לא רוצה ומכבה את האור
ולא מבינה שבזה הרגע,
במקום להיעלם צבעת עצמך אפור.
לא איש של צבעים, רק שחור או לבן,
ובין לבין תמיד תמיד אמצא אותך,
מחוברת בקווים לא ברורים,
בדיוק כשהלב נפתח.
אז את לא מבינה, שטבעם של
צבעים לא מוחלטים הוא לדהות,
וכשהלב יתפס על ידי אחרת,
לא אוכל איתך יותר להיות.
תהני מחיוך שתפרתי על פנייך,
מרגעים שבהם זה רק את ואני,
יום אחד שנינו לא נהיה אפורים,
עכשיו זה רק הכל זמני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|