פרק-א

סיפור זה הינו יומן זיכרונות מהתקופה, שבה הגזע המהולל הגזע
האנושי שלט בכל צביר-הגלאקסיות הזה. שמי הוא ג'וני נאב
וביכולתי לנסוע בזמן, זהו סיפורי....

בראשון לינואר 1999 להולדת ישו (זו הייתה הדרך לספירת שנים,
היחידה שאני זוכר, וגם זו היא השיטה בה השתמשתי למכונת הזמן
שלי) תכננתי את ניסויי הראשון, ובו תיכנתי את מחשב החללית
לנסוע חמש דקות לעתיד בדיוק באותו מקום ובהצלחה לאחר חמש דקות
בערך, סטייה של שתי שניות, הופיעה החללית מחדש ממש לידי.
התחלתי לצהול ולשמוח אך באותו הרגע הגיע אחי לשאול מה אני עושה
בחנייה כל הזמן, אז מיד השתתקתי ועניתי "לא כלום", "אתה בא
לאכול?" שאל אותי אחי ואמרתי כי אבוא תכף, ורק לאחר שעה עליתי
הביתה כי הייתי צריך לנקות את החללית מכל הקרח שהצטבר עליה.
הקרח הוא תופעה קשה, כאשר חומר מסוים נוסע בזמן עליו לרדת
לטמפרטורת אפס (האפס המולטי מוחלט), בסביבות K-400 כדי לשמור
על הרכב החלקיקים.
למחרת שלחתי חתול רחוב אחד לעבר, וכשחזר גיליתי שגם הוא הפך
לקרח. אז הבנתי שצריך לשפץ את מודול החללית, אבל כאב לי הלב על
החתול אז שמתי אותו במקפיא כדי שלא יפשיר. לאחר שבוע הצלחתי
לתקן את הבעיה ושלחתי שוב את החתול הקפוא בזמן. החללית חזרה
ובתוכה ישב לו חתול שסבל מבעיית ניתוק מהמציאות.

ב20- לינואר 1999, אני זוכר את היום ההוא כמו היום הזה, אז
הייתי על כדור הארץ באזור שקראו לו מדינת ניו-יורק, כן אני
נזכר באותו יום רכשתי את בלוני האוויר ומילאתי אותם באוויר
דחוס כדי שאוכל לנשום בחללית החדשה שלי, באותם ימים הגזע
האנושי לא למד לחיות בשלווה והרמוניה בתוך עולמו שלו ומלחמות
היו בכל אזור על הכוכב ,אז אני זוכר, הבנתי שהגזע שלנו די איך
אומר זאת...דפוק!...לכן עליתי על החללית שלי ובחרתי בתקופה
עתיקה בתקופה בה הגזע האנושי לא היה קיים עוד בתקופת
הדינוזאורים...

הפעלתי את המחשב וחשבתי את מיקום כדור הארץ באותו זמן ומיקמתי
את החללית באזור די גבוה קצת מתחת לאוזון כדי שלא אופיע בתוך
הר או משהו אחר, לחצתי על הכפתור ופוף נעלמתי, ההרגשה של נסיעה
בזמן היא די הרגשה רעה, אתה מרגיש את כל האטומים בתוכך מתפרקים
לשבריר שניה ואז מתחברים שינית. כשפקחתי את עיני בפעם הראשונה,
וניקיתי את השאריות הקרח ממני, הבנתי שכל הסבל היה כדאי. לפני
הופיע כדור הארץ בשנותיו העתיקות בעידן היורה.

אבל בעיה אחת ששכחתי הייתה שהחללית לא יכולה לעוף וכוח המשיכה
משך אותי פנימה. אז מיד חזרתי לזמן שלי ותיקנתי את הבעיה. שוב
הופעתי מעל כדור הארץ אך הפעם מצויד בכנפיים ומנוע הפועל על
דלק מטוסים ונחתי נחיתה די טובה בשביל נחיתה ראשונה. נחתי על
גבעה גדולה וגבוהה כדי שאוכל לראות, אם משהו מתקרב כדי לטעום
אותי. המראות היו מדהימים העצים העצומים, האוויר הלח
והדינוזאורים הענקיים, אופוריה.

לאחר כמה נשימות ומכות לראש, כדי לוודא שזה אינו חלום, המוח
שלי האמין כי הצליח, ועכשיו הוא המוח האנושי הראשון שמתעד את
היצורים המקסימים. מיד הוצאתי את מצלמת הוידיאו ותיעדתי את
היצורים המופלאים כאשר הם אוכלים צמחים ואחד את השני. התחלתי
להתקרב לאחד כדי לגעת בו, כי מוחי לא רצה להאמין, התקרבתי בשקט
לברוטוזאורוס האדיר כאשר הוא עסוק בנגיסה באחד מצמרות העצים
הגדולים. התקרבתי בשקט וליטפתי את זנבו במשך דקה ורק אז הבחין
היצור כי נוגעים בו ועוד חצי דקה כדי להפנות את מבטו העצום
לעבר היצור הזעום שהעז לגעת בקצה זנבו האדיר. מיד התרחקתי
מהמקום,  לא הייתי מעוניין לדעת האם הוא יאהב אותי או ימחץ
אותי. ההסבר היחיד לכך שלקח ליצור הקטן לקלוט שנוגעים בו, טמון
בנושא שליצור יש מוח די קטן ,בגודל של אגוז בשל.

חזרתי למכונת הזמן שלי וחיברתי את המצלמה לכנף השמאלית. המראתי
משם לעבר העננים הלבנים שריחפו מעל העמק הירוק. ריחפתי מעל
העמק בשקט ובשמחה בראותי את כל היצורים הענקיים, ואז הבחנתי
בלהקה של יצורים מעופפים מתקרבת אלי. אלו היו להקה של
פטרנודונים. חשבתי לעצמי איך זה להרגיש לעוף עם קבוצה של
יצורים כה מדהימים, אז כוונתי את המכונית המעופפת לעבר הלהקה.
הקבוצה הקטנה לא כל כך אהבה את המראה של משהו אחר טס בטריטוריה
שלהם ומיד ניסו לתקוף אותי. מפני שהמכונית די קשיחה וחזקה לא
פחדתי, אך שכחתי את המצלמה המסכנה ולאחר חמש דקות לא נותר ממנה
בורג.

כיוונתי את מד הזמן לארבע מיליארד שנה לפני הולדת ישו לזמן בו
כדור הארץ נוצר וכאשר הגעתי ריחפתי בריק של החלל ואת המראה
שראיתי אנסה לתאר, זו הייתה דסקית מסתובבת באיטיות של חומר
זוהר, מן ענן מעוך שהסתובב סביב מרכזו. במרכז ישב עובר השמש,
זו לא הייתה שמש במלואה אך כדור עצום של חומר זוהר שעטוף בענן
הגדול. נסעתי במרוצות השנים כל פעם קפצתי כמה מאות אלפי שנה
וראיתי את הדסקית מתהווה לשמש בהתחלה, ואת השאריות שלא נאספו
לתוך השמש התרכבו ויצרו את כוכבי-הלכת. ואז העברתי עוד כמה
מאות אלפי שנים כדי להגיע לזמן בו החיים על כדור הארץ מתחילים
להתהוות ושוב הגעתי לתקופת הדינוזאורים אך הפעם הגעתי לסוף של
התקופה וחיכיתי לראות מה באמת הרג את הדינוזאורים. את התאריך
אני לא זוכר אבל אני זוכר שעמדתי על אחד ההרים והבטתי אל
השמיים וכדור אש עצום החל לשרוף את השמיים. מיד המראתי אל-על
וצפיתי בסוף עידן הדינוזאורים מן הירח. מראה ההשמדה היה מרהיב
,כאשר פגע האסטרואיד בפני כדור הארץ גל החורבן שיצר עטף את כל
הכוכב ואחר-כך עלה האבק וחנק את פני הכוכב וכך הסתיים עידן
הלטאות הענקיות.

לאחר שאכלתי ארוחת צוהריים בזמן שכדור הארץ נחבט על ידי
אסטרואיד בקוטר של תשע קילומטרים, (יש לציין כי אבולוציה
החביבה גרמה לכך שחלק מהיצורים החיים על הכוכב יישארו בחיים.)
נסעתי קדימה בזמן כ65- מליון שנה לפני הולדת ישו, וזו היא
התקופה בה הגזע האנושי החל את צעדיו הראשונים...