|
יש דברים שנחרטו בזיכרוני.
בכייה של אמא,
אני שומעת אותה מהחלון
רגליי הולכות יחפות בין השטיחים.
אני תוהה על חלומות בלילה
בוכה בזרועותייך
ולא מצליחה לשכוח
אולי יותר מהגעגוע,
כואב הזיכרון. |
|
|
יצא לי ולאחותי,
שירה, לפגוש את
אלוהים
בסיטואציה
אינטימית. זה לא
היה בכנסיה,
במסגד או בבית
כנסת. דווקא
אצלו בבית. מאז
התחלתי להאמין
מיכלי המירה את
דתה, ומאז היא
נהנית יותר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.