מרת ומר באומל יורדים במעלית.
השעה שבע בערב.
הם הולכים לקנות לחם ולחמניות טריות
במאפייה השכונתית.
מר באומל בן שבעים.
מר באומל הולך למות.
כל בוקר אחרי החדשות של השעה שמונה הוא יורד למטה במעלית והולך
לטייל בשכונה. הוא עושה סיבוב אחד עם כיוון השעון, וסיבוב אחד
נגד כיוון השעון, ואז הוא מביט בשעון שלו שמראה תשע עולה חזרה
במעלית מתקלח, אוכל את הסנדוויץ שהכין לעצמו בערב הקודם,
והולך לישון. ככה כל יום. לפי המלצת הרופא שלו. עד שהוא ימות.


גברת באומל  בת שבעים.
גברת באומל הולכת לחיות.
כלומר היא הולכת לחיות אחרי שמר באומל ימות.
כל בוקר בשעה שמונה וחמישה, בזמן שמר באומל מתחיל את הסיבוב
שלו עם כיוון השעון עולה במעלית מר איגור. איגור היה פעם מרים
משקולות והיום הוא מרים את מרת באומל. מרים פעם אחת, ועוד פעם
ועוד ועוד, וככה במשך ארבעים דקות עד שמרת באומל גומרת פעמיים
ומספיקה גם לחבק אותו במשך חמש דקות ואז הוא מתקלח במשך חמש
דקות, מתלבש ויורד למטה במעלית.
לפעמים הוא יכול לראות את מר באומל  בלובי של הבניין ופעם
כשמרת באומל רצתה עוד שתי דקות של חיבוק אז הוא פגש את מר
באומל מחכה ליד המעלית.
אבל מר באומל עייף כבר והוא הולך למות.

השעה שבע וחמישים בערב.
ומרת ומר באומל חוזרים מהמאפיה, מר באומל הולך להכין לעצמו
סנדוויץ ואז לישון, כי מחר הוא צריך לקום בשעה שבע בבוקר כדי
להספיק ולהתקלח ולהתארגן לפני ההליכה של הבוקר.
מרת באומל נשארת לבד מול ערוץ הקניות בטלויזיה ונרדמת.

צלצול בדלת.
מרת באומל קמה כדי לפתוח אותה, ואיגור.
השעה שמונה וחמישה בבוקר.
איגור מוריד את הבגדים שלו, מרים את מרת באומל בסלון, מרים את
מרת באומל לחדר השינה ושם מר באומל שוכב מת. איגור מרים את מר
באומל, מניח אותו בעדינות על הספה בסלון, חוזר לחדר השינה
ומרים שוב את מרת באומל.

ועכשיו מרת באומל ומר איגור.
שם המשפחה של איגור הוא מלניקוב, אבל הוא מעדיף להיקרא מר
איגור, ולא מר מלניקוב.
ובטח שלא מר באומל.

מרת באומל ומר איגור יורדים במעלית.
השעה תשע בערב.
הם הולכים לקנות בורקס תרד וקרואסונים במאפיה השכונתית.

מרת באומל הולכת לחיות.
הו, איך שהיא הולכת לחיות.



כשפרצה השריפה אצלנו בבית.
(לד: הבית בוער)