כשאני כותבת,
העולם כולו בטוח ורגוע
ואינו מתנדנד כאונייה השטה במימיו הסוערים
של האוקיינוס השקט.
כשאני מדברת עם אנשים, הקרובים אליי
ומספרת להם על מצוקותיי,
אני חשה שאני לוחצת אותם אל הקיר
ומטביעה את חותמם,
כחותמת דיו המטביעה טביעות ידיים,
אך אין בזה לא טעם ולא רגש.
הם אינם אומרים לי אך אני מרגישה
שאני מטביעה אותם במימיו הסוערים של ים המלח
המלח גורם לצריבה ולהתרחקות.
אני נשארת עם מצוקותיי, שהן כסלע שאני סוחבת אחריי
עד הניפוץ הבא והשחרור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.