היא נכנסה לתרדמת.
כך עברו השנים.
כולם חיכו שם, מעבר לדלת.
והיא בתוך החדר שלה.
הרגעים הקשים- והדלת ננעלת.
לא קרני שמש שחדרו בגללה.
בכוח הטבע היכתה בברזל חייה.
והיא שבסוף רגועה. בודדה.
כמו זאב ששרוף.
וההיא שבורחת.
יצאה מתרדמת- שנים.
וכולם שחיכו לה. עמדו שם מולה.
חיוך אחרון לא זכרה.
בבית הקברות בכתה מעיניה.
הלב מוחץ לבנים.
איך שההיא עפה ברוח.
ברחה מתרדמת שנים.
בוכייה.