שתלתי גן קטן
גן קטן, פנימי ונאמן
עטוף חומה וסורגים
מחבוא קטן, נסתר, עדין
השקתי בו נאמנות
את הפטוניות הורודות
את הפרגים האדומים
ואת הבלוז
או, אני אגרתי כעס רב
תיסכול, שנאה, רעב
שתלתי לי באדנים
את רגשי העדינים
קנאה ואהבה
פתיחות ובוז,
ואת הבלוז
קיבלתי על עצמי מתוך רצון
את הריחוק מן ההמון
נראה כמו כל אדם
אך לי גני מקלט, מעון
פולה עשבי יום-יומיות
ומדשן בקפדנות
בדשן קסם נעלם
ובדמעות
מתוך דממה רכה נולד
לי פרח קסם מיוחד
רק לי כזה היה, רק לי לבד
לבד
אני לבד
כמו סם אסור כבד
כמו שלג שבקיץ יורד
הולך, אחוז ירח קר
מצפון, מצפן שלא עובד
שרפתי כבר את כל הגן
אך פרח קסם זה איתן
ואחרון בשדה הקרב נשאר
הבלוז
או, אני אגרתי כעס רב
תיסכול, שנאה, רעב
שתלתי לי באדנים
את רגשי העדינים
קנאה ואהבה
פתיחות ובוז,
ואת הבלוז
כשמסתכלים עלי מוזר
אני אדם כה מאושר
הו, כמה זה מרגיש שונה
הו, כמה שאני שונא
שנאה עזה של אוהבים
שנאת לילות סופה עזים
ולי חבר כה נאמן
היה הפרח שבגן,
כמו זר
עורך שנון, בונה
לי הוא עורך את החיים
בכתב איתן
הפך הגן לכלא צר
הפרח לסוהר אכזר
רק לי כזה היה, רק לי לבד
לבד
אני לבד
או, אני אגרתי כעס רב
תיסכול, שנאה, רעב
שתלתי לי באדנים
את רגשי העדינים
קנאה ואהבה
פתיחות ובוז,
ואת הבלוז. |
