מסתבר שמה שחשבת שיש לך, אין לך.
מה שחשבת שיחזיק מעמד לתמיד,
התפוצץ ונכחד באופן מחריד.
מה שחשבת שעושה לך כל כך טוב,
בעצם עושה לך רק רע.
חייבת למצוא דרך, אין ברירה.
לא יכולה להיות איתך, זה פוגע בי,
אבל בלעדיך אני לא יכולה צריכה אותך לידי.
מרגישה נבלעת בתוך העולם שלך, אין מילוט.
אין לי אני, אין לי עצמי, אין לי מהות.
אין לי כבר את הדברים שלי רק שלי - ושלך.
חוויות, זכרונות, רצונות, הכל תלוי רק בך.
נשלטת על ידיך, ולא מבינה עד כמה זה רע,
אני לא רואה שום דרך חזרה.
בסוף התנתקתי, עזבתי, ביקשתי שהלב יפסק כבר לכאוב,
אז למה ההתרחקות הזאת ממך לא עושה לי טוב?
לא יכולה בלעדיך, אבל איתך אני כל כך אבודה.
פתאום נהייתי כל כך בודדה.
אז למה אני לא יכולה פשוט להיות איתך?
בלי כל הסיבוכים והשטויות?
מנסה לחשוב אם עשיתי טעויות.
אולי היה אפשר לפתור את זה בדרך אחרת,
פחות פתאומית, פוגעת, כואבת, הורסת וקוצרת.
לא יודעת לאן ללכת מכאן.
מפחדת לעשות עוד צעד קטן.
ימינה, שמאלה, אין דרך חזרה,
בשני המקרים זה יצא נורא.
לא יודעת מה להגיד לך,
לא יודעת מה אני רוצה.
אוהבת - לא אוהבת, אין לי מוצא.
מקווה שהזמן את עיני יאיר באופן חיובי,
ושינויים טובים איתו יביא.