הכסיל לבוש בגדי מלך,
מתהדר בהליכה מסוגננת,
במבט חודרני,
בציפורן זוהרת.

כל הבא בפניו,
יפול לרגליו,
ינשק סוליות נעליו.
וטיפת רחמים.

עצמיים.

הכסילים.

ואני ביניהם.

סלחו לי עתה,
סלחו לי הכל,
בבקשה
ותודה.

וכל שכבות האצולה,
סומרות למראה
הכסילה.

איזו מבוכה.

לחלוחית נחושה,
עושה דרכה בין אבני הסימטה.
אל מורד הרצפה.
מסננת חרש
"הבו ת'תרופה".

כי תמיר כל חרפה
בחיי משפחה.
והלא אין בכך מאומה,
להתיר כל כלמה

לא לדעת יותר.