לפעמים נדמה לי שהלב קטן מכדי להכיל אותך.

נדמה כי רק שיירי העבר תפסו מקום.
את חסדם
מיהרתי לפספס.

אולי חשבתי כי
דבר טוב יותר בנמצא,
אולי חששתי מלומר-
שלום.

רק טפוף רגליים יחפות מהיר,
אוושה,
על אבני חצץ בשמש.

לא שכחתי
ונדמה כי שבר
בוצע את גרוני
לשניים.

ריחות של טרפנטין דבקו בי
כמוחקים
דבר מה.

הלב שלי רוצה
לדבוק בך,
אך נדמה כי שיירים
של חיילי משחק ובובות מחוט ברזל
עיקשים הם להרים ראשם.

את הבד גורד ראשי,
ובשיער נקשר השמן.
אולי צל של דמעה יביע
חידה שפתרונה חמק ממני.

צבע משוח
על ציפורניי,
אך אילו כמפץ הייתי-  
לבי, לו לא היה אז גודל,
ולבטח
נמקיו
לא היו משנים לך
כלל.