האם אפשר לכתוב "כאב" במילה?
אתה הולך ללונה פארק, לארוחה משפחתית, לבילוי עם חברים
אתה לא שם לב, הולך לך ודורך על חתיכת
תפוז, עגבנייה (שנזרקה לעבר אחד השוטרים, מאחד התושבים
הזועמים
(זועמים על כך שהוא, השוטר הזה, הוציא ביוזמתו, צו הקורא
(משום
שהוא נהנה מזה כל כך, להוציא לפועל דיברי ראש מועצה) לסגור
לבתים (למרות היות זה לא מוסרי (הרי זה מוצר בסיסי)) את המים,
את
מי השתייה, משום שלא שילמו מסים מזה שנה)), בננה סרוחה, מחליק
על הגב, דופק את הצד האחורי של הראש, צועק אאאוווו! ונשאר שמה,
כאשר
אתה משוכנע, שהינך משותק למרות שרק נפלת על עשב רך.
אתה צועק, ובמקרה, כמה אנשים שאתה לא מיודד איתם במיוחד,
שומעים
את תפילותיך, העדפותיך בחיים, כי אתה פשוט, מוציא הכול, שופך,
בלי לחשבון
למה שנאת אנשים, מי הם בשבילך, מה אתה למעשה עושה בחיים, איך
אתה
גורם לאנשים להרגיש כחלק ממילוי תפקידך, מס' חשבונות בנק, מס'
כרטיסי אשראי,
רשימה שחורה של אקסיות, החברים שלך בדרך, אתה פותח עיניים רואה
אותם,
צועקים לך שאתה לא מדמם, אתה משוכנע שכן ומתחיל לחפש, מנסה
להזיז איברים
בודק שהכול במקום אבל משום שאתה חצי מעולף ופרנואיד אתה לא
מסוגל לזוז
חבריך מושכים אותך מהקרקע, מרימים אותך, אתה לא נכה, מנסים
לומר, צועקים לך
כדי שתשמע, תגיב ותרענן את זיכרונך...
מה בעצם אמרתי עכשיו, חשפתי את חיי, חשבו שאני אפס שאני
פראייר, שאני מקבל הכול חינם, גם כסף, גם בחורות, גם זונות, גם
אבות שיתנו בי ספקות וגם חשבונות וכרטיסי אשראי מזוייפים,
להראות שאני לא מי שאני, אלא מה שכתוב בסוגריים חשוב, למרות
שזה בסוגריים, למרות
שזה נראה כמו טקסט לוואיי, אני עדיין מאמין, באנשים שדרכו עליי
כשהייתי נער, עלם רך,
דורכים עליי, בזה הרגע. והחברים שלי, שהולכים עם אוזניות,
שיכורים וממוסטלים, לא שמו לב
שהתהפכתי, אז לזה אני קורא חברים? זה כואב, כשאנשים לא מיודדים
מועכים לך
ת'ביצים, את האוזניים, את הרגלים, את הפאקינג ספרון
תפילת-הדרך
שהבחור מהיציע, מכר לי ב5 שקל, אמר לי שתבוא לי הישועה,
ושיבואו בי, יבואו בי ממש ידרכו בי וינצלו אותי עד מחר, כי מחר
יש לי תור לרופא, ואני צריך אישורי מחלה למשטרה.