גדר מפרידה ביני לבין הנוף היפה ביותר בעולם
הגדר שמפרידה ביני לבין החופש
מפרידה בין השקט למסגרת
הבדידות הבלתי מופסקת
העצב שהולך וגובר לו בתוכי,
מתאספים להם שברי דיכאון.
מנסה להתנהג שהכל בסדר - אבל לא יודעת כבר מה זה בסדר
מאבדת את עצמי,
המסגרת שגדולה עליי, המסגרת שכופה את עצמה
הרגשת אונס.

חסרת כוחות להתחיל יום חדש.
מסתכלת מסביב, מסתכלת רחוק
מנסה לאסו את עצמי
אך לא מצליחה
נשברת ונסדקת שוב ושוב.
הבדידות חזקה ממני, החיים שמחכים לי בבית נראים רחוקים כל כך
האנשים שאוהבים אותי משיכים בחייהם
אני מרגישה תקועה במקום,
הזמן לא זז...

חוסר התקשורת ביני לסביבה, חוסר האמיתיות
מרגישה זיוף, מרגישה ריקנות
תקופה מעורפלת
מרגישה סחוטה אין לי כלום ממש לא נשאר בי כלום
רוצה חופש!!!
רוצה לצאת מהגדר בלי הסברים ובלי "פאס".
לצאת ולא לחשוב על מתי אני חוזרת
לצאת ולהנות ולא להיות מחושבת כל הזמן
על מה יש לי עוד לעשות וכמה זמן נשאר לי

רוצה להשתחרר!!!

מרמור של אמצע הלילה בש"ג
כן זה נשמע כמו אוי אוי אוי...